בלוג יהדות חברה וקהילה

בבלוג זה אנו ממשיכים בדרת המאמרים המתארים את חגיגות שבוע החתונה הנקרא בתימנית "וַעְד אַלְעֵרֵס". פתחנו במפגשי ההכנות לחתונה ובטבילה במקווה הפעם נתמקד בתיאור תאור שמחת החתונה בבית החתן לאחר האירוסין (קידושין).

בבית החתן מכינים השושבינים חדר מיוחד שהקצו הוריו לשם השמחה. קירות החדר מחופים בבד משובח ומעוטר בצבעוניות רב –גונית שנקרא "סמאדר". הרצפה מכוסה בשטיחים משובחים ונאים ולאורך הקירות נפרשים כריות וכסתות. מושב מיוחד מותקן לחתן ולכלה. לפניהם מוצב שולחן בעל שלוש רגליים העשוי מנחושת מרוקעת ומקושטת להפליא. על גבי השולחן מניחים תקרובת עשירה שבמרכזה קערה מלאה בשר צלי ברוטב ("שוויה מַמְרוּקֶה") ושתי ככרות לחם, שלידן בקבוקי יין ועראק. באמצע החדר מוצבת הנרגילה הנאה של החתן עם האביזרים הנלווים אליה. בקצה השולחן, בפינת הישיבה של החתן, מניחים את המתנה שהוא צריך לתת לכלה בשעת היחוד הראשון שלו איתה. המתנה היא קופסת כסף המכילה 12 טבעות כסף טהור בלתי משובצות ו – 4 טבעות כסף משובצות באבני חן ופנינים. בצד קופסא זו מונחת קופסת עץ קטנה המכילה בושם נשי משובח ביותר ("מוּשְק") בתום הכנת החדר לקראת טקס היחוד, מפיצים בו ריח קטורת נעים וסוגרים אותו. בשעת הבוקר המוקדמת של היום החמישי בשבוע מתעורר החתן לתפילת שחרית, שתערך בבית הכלה. הוא מולבש בבגדי החתן  היפים, מתעטף בטלית חדשה כשהוא מעוטר בתפילין ומובל לבית הכלה. שם נערכת תפילת שחרית, שבסיומה מובלים החתן והכלה במיטב מחלצותיהם לעבר בית החתן, כשהכלה בראש פמליה  וליווי מוסיקלי, כשבמרחק מה אחריהן – החתן ומלוויו הרבים. משהגיעו לבית החתן, מקבלת אם החתן את הכלה בברכה מיוחדת: "יהי רצון שתהיי אשת בני לכל החיים". הכלה מוכנסת לאולם גדול במפלס העליון של הבית והחתן, שמגיע אחריה עם מלוויו, עומד במבוא לבית במפלס התחתון, כשהמארי ומלוויו מסביבו וכולם פוצחים בשירת "בא לשלום חתן". בתום השירה מזלפים ה"משמשים" מי וורדים על האורחים ומיד לאחר מכן יאמרו שבע ברכות. החתן והאורחים מתיישבים, והרב מקדש על כוס יין את כל שבע הברכות וספיחי השירה ודברי השבח הנלווים אליהן, טועם המארי המקדש מעט יין מן הכוס, מוסרו לחתן לשתות ממנו מעט ומחזירו שוב לידי הרב, שמתוך כוס זה מוזג לכוסית קטנה שאותה מחזיר לחתן. כוסית זו נקראת "שבע" ומיד כולם מכריזים "שבע"...."שבע" והכרזה זו מגיעה עד לנשים, שבהנתן אות זו הכלה מתכוננת להיפגש עם החתן. החתן והרב יוצאים מהכניסה וניגשים עד לפתח אולם הנשים. החתן מוסר לכלה את כוסית היין והיא שותה הכל ומוסרת לו את הכוסית הריקה. הכלה שבה למקומה והחתן שב למקומו.

עתה ממלאים לרב כוס יין שניה ועל כוס זו מרעיף הרב ברכות ואיחולים, תוך ציטוט עשרות פסוקים הבאים לחזק ולעודד את החתן, כשבסיומם עונה כל הקהל אמן. אז עומד החתן ואומר לקהל: "ברכתם אותי אלוהים יברך אתכם, שמחתם אותי  אלוהים ישמח אתכם" והקהל עונים לו: "ברוך תהיה". יושב החתן ושותה מעט מכוס היין לאחר שהרב שתה ממנו. מוזגין ממנו לכוסית קטנה שמשוגרת לסבתא שבבית ואת שארית היין שותים המסובין – הסמוכים לחתן. מיד מכריזים "יחוד"! "יחוד"! כשמוע הנשים קול זה, מובלת הכלה אחר כבוד ע"י המלבישה שלה לחדר היחוד המקושט,שהוכן לשם כך מראש ומושיבין אותה בפינת החדר, אחד השמשים נכנס ומניח לידה את כר החתן עליו יֵשב. החתן מובל לחדר היחוד על ידי המארי ומתיישב ליד הכלה. המארי מברך את שניהם, השמש נכנס ונוטל את ידי החתן ומיד השניים יוצאים החוצה, המארי והשמש שהם בחזקת עדי יחוד. החתן מברך המוציא ובוצע ומפציר בכלה לאכול והיא ממאנת מטעמי נימוס ודרך ארץ. הוא מנסה לשוחח עימה מילים ספורות תוך גמגום ובישנות היא בקושי מגיבה. הוא מוסר לה את המתנות המוכנות מראש (הטבעות והבושם) והיא מקבלת ומניחה לפניה. הוא מוזג לה כוסית יין והיא שוב מסרבת. שניהם מאוד נרגשים ומבויישים ומחליפים ביניהם מבטים חטופים. מפגש מרגש זה בחדר הייחוד אורך כמחצית השעה ולאחריו נפתחת הדלת והמוזמנים ניגשים בקבוצות קטנות לחתן, שמוזג לכל אחד כוסית יין או עראק ומושיט לו עם נתח בשר צלי לקינוח. הקטנים מקבלים מיני מתיקה. עתה הכל מתכוננים לסעודת המצווה המרכזית שתיערך מיד.

בתמונה: חתן וכלה, צנעא, שנות ה30

בבלוג הבא נתאר את סעודת המצווה המרכזית. לבלוג הקודם על חגיגות שבוע החתונה הנקרא בתימנית "וַעְד אַלְעֵרֵס" לחצו כאן.