בלוג יהדות חברה וקהילה
שבוע החתונה נקרא בתימנית "וַעְד אַלְעֵרֵס".
החגיגות נערכו במקביל הן בבית החתן והן בבית הכלה, כשבכל יום מימות השבוע נועד ריטואל משלו, שלפעמים מקבל גם שם מיוחד. בימי השבוע הראשונים מקובל שהחתן יוצא להתארח עם שושביניו בבית חתן אחר שכבר נישא, ומצטרף אליו לסעודת המצווה. בצאתו מביתו לקראת הגיעו לבית החתן האחר הוא מלווה בניגון מיוחד ע"י מומחית לדבר הנקראת מְגַ'אנִיֵה- אישה נוגנת. זאת מסתייעת בעוזרת אחת לפחות, שמכה בתוף וצילצל כלווי מוסיקלי. הניגון מיוחד לחתונות. ליווי זה נקרא: "זַפַת אַלְחָתָן". תהלוכות שמחה אלו הולכות ומתרבות ככל שמתקרב מועד החתונה, ובמיוחד ביומיים שלפני החתונה, שאז יוצאים בתהלוכה חגיגית מבית החתן לבית הכלה.
בתמונה: חתן וכלה, צנעא, שנות ה30
בערבו של יום ראשון בשבוע לחתונה, יושבים כל צד בביתו לעריכת המוזמנים. לצורך פעולת ההזמנה ממונה אדם אחד או שניים, שנקראים "מְדַאעִי" או "מְדַאעִיִין", שתפקידם לעבור עפ"י הרשימה המדוקדקת ולהזמין את כל האורחים, בשם החתן או בשם הכלה. הגברים מוזמנים ע"י גברים והנשים ע"י נשים. פעולת ההזמנה אצל הגברים נעשית בד"כ בבית הכנסת, לשם מגיעים כולם. במידה והמוזמנים אמורים להגיע כל אחד עם מאכליו (עֵרֵס לַפְלַפֵה), במקרה של משפחה עניה, אז מסתפקים בהזמנה אחת בלבד. אך במידה שהמזמין עושה את סעודת החתונה בעצמו, הרי שיש צורך לשלוח שליחים נוספים שנקראים מֻסְתַעְגְּ'לִין (=ממריצים) ביום הסעודה עצמה, וכל אדם שלא הוזמן שלוש פעמיים- אינו בא. לאחרונה, נהגו לשלוח הזמנות במקום הממריצים. ולכן בהזמנה הכתובה פטרו עצמם מללכת שלוש פעמים. לעומת זאת, פעולת ההזמנה אצל הנשים נעשתה מבית לבית, כשהמזמינה נוקשת בדלת הבית בדפיקות חזקות ומכריזה: "אמרה פלונית (שם בעלת השמחה) תבואו מהר עם הקמח" או "בואו והביאו עמכם מטוב העולם". זה נוסח הקריאה לחתונה רגילה של משפחה לא עשירה. אולם, בהזמנה של חתונת עשירים מכריזים "אמרה פלונית מהר בואו אליהם".
בליל יום ראשון בשבוע, בשעה מאוחרת בלילה, מובלת הכלה ע"י שתי נשים עפי"ר דודות, למקווה, שמלמדות אותה הלכות טבילה וטהרה בצניעות ובדיסקרטיות מרובה. לאחר מכן הן שבות הביתה בחשאי כדי להרגילה בצניעות. ביום השני בשבוע נערך טקס החינה והלבשת הכלה בבית הכלה, עם השירים המיוחדים הנלויים לכך והתקרובת הכיבודית המתבקשת מעצם השמחה. עפי"ר, נשים שהתחתנו זה לא מכבר היו מגיעות מקושטות ומצטרפות לחגיגה, תוך שהן תורמות לכיבוד מאצלן. ביום שלישי נעשה טקס חינה דומה בבית החתן, אליו מוזמנים רק הגברים.
