בלוג יהדות חברה וקהילה
בבלוג זה אנו ממשיכים בתיאור חגיגות שבוע החתונה הנקרא בתימנית "וַעְד אַלְעֵרֵס"
ביום הרביעי בשבוע החתונה ישנן חגיגות של שמחה במקביל בבית החתן ובבית הכלה, כשהמאורע המרכזי בחגיגות אלה הוא שחיטה של שור. בחצות היום נערכת סעודת מלכים לכלל המוזמנים, שמומרצים להגיע לסעודה. סעודת מצווה זו מלווה בשירי קודש מהדיוואן של ר' שלום שבזי, ולאחר מספר שירים החתן מכבד את הקרואים במשקה ובבשר צלוי ולאחר מכן שולח החתן באמצעות שליחה מיוחדת מתנות (סבלונות) לכלה, שכוללים מלבושים נאים שונים, כגון: בתי רגלים מקושטים בחוטי כסף וזהב, מטפחות ראש ממשי, שמלות וכיוצ"ב. הכל נאגד במטפחת גדולה מיוחדת ונשלח לבית הכלה, ע"י השליחה ובלווי עשרות נשים, מלובשות בלבוש נאה ומקושטות בעדיים רבים. צעדה זו מלווה בתהלוכה מוסיקאלית רועשת עד לבית הכלה. הכלה מולבשת במשלוח הנאה שזה עתה הגיע, מאפרים אותה כדרכם אז והכל בליווי מוסיקאלי שמח. לאחר מכן, מספרים את שערותיה במקצת על מנת שלא יבלטו החוצה ושלא יראו מתחת לשולי ה"הקרקוש". הנשים שהביאו את המתנות מבית החתן שבות לבית החתן והסועדים בבית הכלה מסיימים והולכים לבתיהם. רק לאחר סיום הטקסים היומיים הנ"ל ולאחר צאת הגברים, מתפנות הנשים הן בבית החתן והן בבית הכלה, לסעודתן.
בתמונה: חתן וכלה, צנעא, שנות ה30
אחה"צ נערך טקס של גילוח לחתן בביתו (יחלקו ללחתן) ע"י ספר מומחה. החתן מקבל טיפול VIP הכולל חפיפה, התזת מי-וורדים, ריכוך שיער, ליווי מוסיקלי "ועיצוב תסרוקת". כמובן שמשאירים רק את הפאות שמקבלות טיפול מיוחד לשימונן ולקירזולן והכל בתוספת כיבוד לאורחים הנוכחים בטקס הגילוח. יש המנצלים טקס זה להכנסת ילדיהם, שמלאו להם 3 שנים כדי לספרם ולגלח שער ראשם לראשונה בחייהם, תוך השארת פאותיהם בלבד. מעתה יכסו ראשם בכיפה או כובע ולא ב"קרקוש".
ליל האירוסין - לַיְלַת אל-קידוש
בלילה מסתיימות חגיגות היום הרביעי בסידור ועיצוב שערותיה של הכלה, לכבוד יום החתונה שיחול למחרת בערב. ערב זה הוא ליל האירוסין הנקרא "לַיְלַת אל-קידוש".
הרב המקדש מגיע לבית החתן לאחר השקיעה ומלביש את החתן ב"בגדי חמודות" העשויים ממשי מוזהב, החתן מתעטף בטלית לבנה ומובל ע"י הרב ושושביניו לבית הכלה בליווי של שירי הלל. האורחים נשארים בבית החתן לסעוד את ליבם באכילת "ג'עלה", שתיית יין ושירה. החתן ומלוויו מובלים ע"י "מְגַ'אנִיֵה" (אישה נוגנת) וקבוצת נשים קטנה שצועדת לפניהם כשהן מנגנות בתוף וצלצל ללא מלל. מס' ילדים צועדים לפני החתן, כשהם נושאים בידיהם נרות שעווה דולקים, עד שמגיעים לבית הכלה. כל המלווים נפרדים מהחבורה ושבים לבית החתן, למעט "המארי" ודוד החתן שנשארים עימו. הם מתקבלים בשירת הלל. החתן מתיישב ליד השולחן ומצידיו מתיישבים הרבנים, מוגשת תקרובת של מיני קליות, כל אחד לוגם כוסית עארק. מזיגת העארק חוזרת על עצמה שלוש פעמים ואז פוצחים בשירי קודש, כשבין לבין מוגשות צלוחיות בשר צלי אש לכל המוסבים. הישיבה נמשכת כשעה ומחצה. לאחר מכן מסלקים את השיירים, נוטלים ידיים וממשיכים בסעודה והחתן – לפני שיברך "המוציא", הוא מכריז בכל רם: "ברכו יא סייאדי" (רבותיי ברכו) והקהל משיב לו "ברך", מברך "המוציא" וכל הקהל עונה אמן בקול רם. לאחר שסיימו הרב אומר דברי תורה קצרים ("טעם"), נוטלים מים אחרונים ומברכים ברכת המזון עם תוספת ברכת האורח על "כוס שלברכה" (יין). אותו דבר נעשה בבית החתן אעפ"י שהוא לא נוכח שם. לאחר מכן חוזר החתן לביתו בליווי מוסיקאלי כנ"ל ובליווי כל האורחים. בביתו מתערבבים כל האורחים יחד ואורחים מכובדים בשתיית "קַהְוֵוה" ממותקת.
בבלוג הבא נתאר את טקס הארוסין (קידושין)
