מרי סעדיה בן אברהם משרקי היה מחכמי צנעא במחצית השנייה של המאה הי"ט. הוא חתום על תקנה העוסקת בהגבלת ההוצאות בסעודות מצווה, עקב המצב הכלכלי בצנעא בשנת תרל"ח (1878). הוא חתום עם חכמי צנעא ומנהיגי הקהילה.
הוא חתום על שתי כתובות בצנעא: בשנת תרל"ו (1876) הוא חתום עם ר' יחיא בן אהרן על כתובה ליוסף ד'מארי ורומייה שבאמי. בשנת תרל"ז (1877) הוא חתום על כתובה עם ר' יחיא בן יהודה צארום לכתובת אברהם...
מרי סעדיה בן יוסף משרקי היה מחכמי הישיבה הכללית בצנעא במחצית השנייה של המאה הי"ט.
הוא חתום עם חכמי צנעא ונכבדי הקהילה על התקנה לצמצם בהוצאות בסעודות מצוות עקב המצב הכלכלי, בשנת תרל"ח (1878). הוא חתום על תשובה בשנת תרמ"ג (1883) עם חכמי הישיבה, בויכוח שהתעורר, האם ניתן לשנות את ייעוד כספי קופות הצדקה מעניי א"י לעניי תימן. ביום רביעי, כ"ג בתמוז תרמ"ד (1884) הוא חתום עם חכמי הישיבה, בה הם...
ר' שלום בן יהודה משרקי חתום על כתובה בצנעא בשנת תרכ"ה (1865) עם ר' יחיא בן יהודה צארום לזוג יחיא שליט וזהרה ג'ראזי. יתכן והיה דמות מוכרת ומכובדת וממנהיגי הקהילה בצנעא. ויתכן כי הם חתומים בתור עדים בלבד.
ר' דוד בן יוסף משתא חי, כנראה, במאה הט"ז- י"ז, ככל משפחת משתא. הוא חי בישוב חמאיר או חומר, מצפון לתעיז, בדרום תימן.
ששה משיריו פורסמו ע"י רצון הלוי. שיריו הם שירי כלולות גדושי עליזות, ונראה, כי חי בתקופת רווחה ורוגע.
קשה לדעת, האם מדובר בבנו של המשורר הגדול ר' יוסף בן ישראל בן יוסף בן משה, או שהוא בנו של יוסף בן משה, דודו של ר' יוסף בן ישראל. רצון הלוי מזהה אותו עם סבו.
ר' יוסף בן ישראל משתא הוא מגדולי המשוררים שהיו בתימן. נולד עפ"י הערכה באמצע המאה הט"ז, כנראה, בישוב אעדאן שבמחוז שרעב. זאת בהסתמך על העובדה, כי בנו, ר' ישראל בן יוסף, העתיק סידור בישוב זה בשנת שפ"ב (1622).
ייחוסו המלא: ר' יוסף בן ישראל בן יוסף בן משה בן סעדיה בן דוד בן אברהם בן מעודד.
הוא נחשב לראש חטיבת משוררי בני משתא, אשר עיצבו את שירת תימן כשירת קודש לאומית מיסטית. הוא...
ר' יוסף בן רצ'א- רצון משתא היה ממשוררי שרעב במאה הי"ז, כנראה.
ידוע על שניים משיריו, רועי ונאהבי - העוסק בקשיי הגלות, והשני - הוי עוף מנודד נד - העוסק בעוף הנודד והמתגעגע לשוב אל קינו. הכוונה, לעם ישראל החפץ לשוב לארץ הקודש אל ארץ מולדתו.
ר יחיא בן דוד משתא העתיק או מימן העתקת חומש בתחילת המאה הי"ח עפ"י הערכה. לא ידוע מקום הכתיבה. בהסתמך על שם המשפחה משתא, יש להעריך, כי מקומו בשרעב, ואולי הוא ממשפחת המשורר הלאומי ר"ש שבזי. השלמת הכתיבה הייתה ביום ראשון, כ"ה באדר תס"ו (1706).
בקולופון כתוב:
"נכתבה זאת התורה נזר עטרה וכליל הדרה, ועוז וכבוד ותפארה, ולקונה אותה היתה אורה... ונשלמה ביום א' כ"ה יומין לחודש אדר שנת בי"...