מגארי, יעיש בן יוסף כהן

מרי יעיש בן יוסף מגארי הכהן נולד בצנעא בשנת תקפ"ז (1827), והוא תלמידו המובהק של הדיין מרי יחיא הכהן אשר נפטר בשנת תרכ"ז (1867). משפחת מגארי מיוחסת למשמרת יהויריב - הכוהנים. יתכן ובשנת תרי"ט (1859) נאלץ לברוח לעיר שיבאם (ע"ע הבא).

בשנת תרמ"ד (1884), חמש שנים לפני פטירת הרב הראשי מרי שלמה קארה, מינהו הרב הראשי למלא את מקומו בתור פקיד רשמי אצל השלטון המוסלמי, שהוא למעשה נגיד - נשיא הקהילה היהודית.

עסק בפעילות ציבורית רבה והוכתר בכתר תורה וכהונה. הוא הושלך לכלא ע"י השלטון יחד עם עשרה מנכבדי הקהילה עקב העלייה הגדולה של יהודים מצנעא שעלו לארץ ישראל בשנת תרמ"ב (1882). השלטון סירב להוריד את סכום המס הגולגולת שהוטל על הקהילה היהודית. משמעות הדבר, שסכום המס הגבוה הוטל על מספר קטן יותר של יהודים. הקהילה בצנעא התקשתה לעמוד בנטל המס, מנהיגי הקהילה נענשו והושלכו לכלא. הם נשארו בכלא המוסלמי שלושה חודשים, החל מאיסרו חג סוכות שנת תר"ן (1890).

הוא חתום עם חכמי העיר צנעא בשנת תרנ"ח (1898) על איגרת סיוע לגביר ר' בנין מנחם משה מעדן, שיסייע ליהודי צנעא עקב המצב הכלכלי הקשה לאחר בצורת של שבע שנים. בין החותמים: מרי יחיא כסאר, מרי יחיא קאפח - חכם באשי, מרי שלום שמן - ראש הישיבה הכללית ועוד.

מצאתי כת"י (ירושלים 6238°4) בו כתוב, כי נפטרו שני בניו, עזרא ויחזקאל, בעיר מנאכ'ה בשנת תרנ"ט (1898) - עוד בחייו, ובשנת תרס"ה (1905), שלוש שנים לאחר מותו.

בכתב יד נוסף (ירושלים 6240°4) מצאתי תפילה אישית שחיבר בערבית.

נפטר בצנעא בשנת תרס"ב (1902).