חכמי תימן

ר' סעדיה בן שלום מנצור היה ממנהיגי הקהילה היהודית בעיר ד'מאר במחצית השנייה של המאה הי"ט. הוא חתום על כתובה, כדרכם של המנהיגות בתימן לחתום על מסמכים, בשנת תרל"ז (1877). הזוג בכתובה הוא: סלימאן-שלמה ג'גול ורומיה נגאר. לפניו חתום ר' יחיא בן שלום קאפח, ויתכן כי שניהם היו דיינים בעיר בשנה זו, אך מסתבר יותר לומר, כי היו ממנהיגי הקהילה. יתכן והם חתומים בתור עדים.

ר' עואץ בן יחיא מנצור העתיק את ספר השחיטה מקור חיים למהרי"ץ בן יעקב בשנת תרצ"ג (1933). לא ידוע במדויק מקומו, ועפ"י סימנים שונים נראה שחי בדרום תימן.

חיבר את הספר @44"זבחי רצון"@55 הנספח למקור חיים. בכה"י עשרים דפים.

בקולופון לספר מקור חיים הוא כותב:

"והעם עושים להתפארות וגיאות, הולכים אל המלכות ומפסידים, ועושים קטטות ומריבות בממונם וחילם, עד כי נתקיים בהם לעגל נתנו...

מרי שלמה מנצור היה רב הקהילה בישוב גורבאן במחצית הראשונה של המאה העשרים. הוא נולד בשנת תרמ"א - 1881 בערך. ישוב בשם גורבאן היה גם באזור אנס מדרום לצנעא, אך כאן מדובר במחוז חאשד מצפון לצנעא, כארבע שעות הליכה מצפון לישוב אלצ'ואלע, לא הרחק מהערים כ'מיר וסודה.

בתקופה זו מנתה הקהילה בין עשר לחמש עשרה משפחות. משפחת מנצור היא הגדולה שבמשפחות הכפר. עניו וצנוע גדול, ונחשב "בעל חפץ", כלומר, מרפא...

ר' יהודה בן חיים מנצורה היה ממנהיגי הקהילה היהודית בעיר עמראן שמצפון לצנעא, בשנים שלפני העלייה הגדולה לארץ.

הוא חתום על האישור לקבלת כספי הסיוע לעניים, אשר שלחה התאחדות התימנים בישראל באמצעות ועד הרבנים בצנעא. המסמך מיום שני, ט' בכסלו תש"ז (1947), וחתום עמו ר' פנחס בן אהרן כהן. סכום הסיוע הוא נ"ב ריאל וחצי השווים לעשר לירות.