קורח, עמרם בן מרי יחיא*

מרי עמרם בן מרי יחיא קורח נולד בצנעא בז' בסיון תרל"א (1871). למד תורה אצל אביו (ע"ע) עד גיל עשר, אז נפטר אביו, ובהמשך למד תורה אצל מרי חיים קורח.

היה כשרוני וחריף ביותר עוד בצעירותו. עוד קודם שנשא אישה מונה להיות הסופר בבית דינו של הרב הראשי והראב"ד מרי שלמה קארה, אשר נפטר בשנת תרמ"ט (1889). הוא זכה לשמש את גדולי חכמי צנעא בסוף המאה הי"ט ובתחילת המאה העשרים.

הוא היה מרי של בית הכנסת אלכסאר בצנעא. הוא שלט היטב בשפה הערבית בדיבור ובכתיבה, וטיפל בכל הנושאים הקשורים עם השלטון המוסלמי. הוא היה מקובל על הציבור, וזכה להערכה רבה בזכות חכמתו, תכונותיו, אופיו הנוח ואהבת השלום. ידע למצוא מסילות ללבם של המושלים המוסלמים ולייצג נאמנה את יהודי צנעא. הוא טיפל גם בכל הנושאים הפנימיים של הקהילה: כתיבת תשובות, פסקי דין, פשרות וירושות, קופות ציבור והקדש, מסים ועוד.

לאחר מינויו של מרי יחיא אביץ' לרב ראשי בשנת תרע"ב (1932), נבחרו מרי עמרם קורח ור' חיים בר' שלמה משרקי לשמש עוזריו. תעודת המינוי שלו מהאימאם היא מחודש סיון תרצ"ב (1932). לאחר מחלוקות רבות וסכסוכים פנימיים בקהילה וערעור על מנהיגותו של מרי יחיא אביץ נפטר מרי יחיא בחודש מרחשון תרצ"ה (1935). מרי עמרם נבחר לשמש בשנה זו הרב הראשי לצנעא בפרט ותימן בפועל.

בעקבות כל הסכסוכים הפנימיים שנמשכו בקהילה, ביקש כעבור זמן מהאימאם לשחרר אותו מתפקידו. לאחר שנה של בקשות נענה האימאם לשחרר אותו מתפקידו באופן חלקי, וכעבור שנתיים שחררו באופן מלא.

מרי עמרם קורח, למרות שהתפטר כליל מתפקידו, המשיך לשרת באמונה את הציבור, עסק בנושא הצדקה וקופת ההקדש עד העלייה הגדולה לארץ. הוא פעל למען העלייה לארץ, וקובץ ממכתביו פורסמו ע"י שליח העלייה חיים צדוק בספרו מן המיצר.

עלה לארץ בעלייה הגדולה בערב יו"כ תש"י (1949) והתיישב בירושלים. הוא היה אחד המנהיגים החשובים והנכבדים ביותר של כל ציבור יוצאי תימן בישראל. הוא נחשב גם מהאישים המשכילים ביותר בקהילה התימנית, וחוקרים רבים של יהדות תימן כמו פרופ' שלמה גויטיין ורבים אחרים, היו באים אליו כדי ללמוד ממנו על המסורות העתיקות והמדויקות של יהדות תימן.

מתורתו ידועים לנו בעיקר ספרו @44"סערת תימן"@55 - ספר הבסיסי והחשוב ביותר על חכמי תימן מזמן גלות מוז"ע בשנת תל"ט (1679) ועד דור העלייה הגדולה לארץ. הספר והנתונים המוזכרים בו מדויקים מאוד, וכל המחקרים על חכמי תימן מבוססים בעיקר על ספר זה. הוא הסתמך רבות על מסמכי בית הדין המרכזי בצנעא ועל מסוודה - פנקס בית הדין. הוא, כאמור, שימש בצעירותו סופר בית הדין והכיר היטב את כל המסמכים. הוא אף הכיר אישית את כל הדיינים והרבנים הראשיים בדורות האחרונים.

ספרו חשוב ביותר גם בתיאור מסורות עתיקות, היסטוריה, תרבות, מנהגים והליכות החיים של יהודי תימן. הספר נדפס בירושלים תשי"ד בעריכת שמעון גרידי, כולל הקדמה של שלמה גויטיין. נדפס שוב בירושלים תשמ"ח.

ספר נוסף שחיבר הוא @44"עלמות שיר"@55 - פירוש למאתיים שירים מתוך הדיואן, ובזה המשיך את פעלו של אביו. נדפס בדיואן חפץ חיים, מהדורת צילום ירושלים תשכ"ו, וכן בשירי מרי שלום שבזי, מהדורת יוסף חסיד ירושלים תשכ"ו.

חיבר את הספר @44נוה שלום@55 - פירוש לשונות קשים בתפסיר רס"ג לספרי התנ"ך: תורה, ישעיה, ספרי אמ"ת, חמש מגילות ודניאל. נדפס לחומש בראשית בתאג' מהדורת מל"ן ת"א, ועל כל התורה בחומש "כתר תורה" מהדורת יוסף חסיד, ירושלים תשי"ט-תש"כ. על שלוש מגילות בתכלאל עץ חיים השלם, מהדורת ר"ש צאלח.

מתורתו ידועים לנו גם תשובות רבות, חלקן מפוזרות, וחלקן פורסמו ע"י נכדו מרי שלמה קורח רב העיר בני ברק, בספריו עריכת השולחן ועוד.

לאחרונה, פורסמה תשובתו עם מרי חיים בן יהודה חובארה ומרי משה בן מרי יחיא יצחק הלוי בשנת תרס"א (1921). התשובה נשלחה למרי סאלם מת'נא הלוי מבי"ד של העיר דמת. תשובה נוספת משנת תרצ"ד (1934) מצאתי בכת"י מונטריאול.

נפטר בירושלים בערב סוכות תשי"ג (1952) ונקבר בבית המנוחות סנהדריה - ירושלים.