מרי משה בן יהודה חראץ היה חכם, וכנראה, אף מרי הקהילה היהודית בישוב עבאלה באמצע המאה הי"ט.
הוא ידוע מתוך חיבור שכתב בשנת תרכ"ב (1862) העוסק בהלכות דיני כתובות, נוסח הכתובה ופירושה ודיני גיטין וקידושין. נושאים אלו שייכים בעיקר לדיינים ורבני קהילות, ומכאן הסתברות, שמרי משה חראץ היה דיין או רב הקהילה. כה"י ברשות שמעון גרידי, ועדיין לא פורסם.
מצאתי כתב יד נוסף אשר העתיק בשנת תר"ט (...
ר' דוד חריזי היה מחכמי ומנהיגי יהודי צנעא באמצע המאה הי"ט. בעקבות המלחמות והמצור על צנעא נאלצו רבים מיהודיה לברוח, וכשבעים משפחות, וביניהם הרב הראשי מרי שלמה קארה, ברחו לקרית אלקאבל, מרחק 3 שעות הליכה, מצפון מערב לצנעא.
התגלעו מחלוקות סביב הנהגת הישוב בין יהודי קרית אלקאבל לבין יהודי צנעא, אשר הגיעו בקבוצה גדולה בראשות הרב הראשי. בחודש אייר תר"כ (1860) תוקנו תקנות וחרם נגד יהודי המקום...
ר' דוד בן יוסף חריזי העתיק משנה "במדינת" כתאף. לא ידועה שנת העתקה, ועפ"י הערכה כתב היד מן המאה הי"ט-כ'.
העתיק את מסכת אבות. יתכן והוא חלק ממשנה שהעתיק, ויתכן כי העתיק סידור תפילה.
לא ידועים פרטים נוספים, כיוון שנותר בידינו רק דף הקולופון, ואף הוא לא פורט במלואו.
מרי נסים חריזי היה מחכמי העיר חימה שבמרכז תימן באמצע המאה הי"ט. הוא ידוע לי מתוך אזכורו בספר אגרת בוכים - ספר הספד למרי יחיא קאפח. הוא מוזכר בספר כרבו של מרי משה צארום, אשר נולד בעיר חימה בשנת תרל"ה (1875), ולפי זה, היה מחכמי העיר בהיות מרי משה צארום ילד ונער, דהיינו, בשנים תר"מ - תר"ן (1880-1890).
מרי יחיא חרירי היה מחכמי העיר רדאע בסוף המאה הי"ט ובתחילת המאה העשרים.
הוא ידוע מקובץ שאלות ששאלו חכמי העיר רדאע את חכמי העיר צנעא. חכמי העיר רדאע המוזכרים בשאלות הם: מרי שלום מַנִיה עומיסי, מרי עוואץ' סלימאן, מרי יחיא אקצ'ע, מרי סעדיה צ'אהרי, מרי יחיא חרירי, מרי צאלח חתוכא, מרי נסים נקאש ומרי יחיא עומיסי.
חכמי צנעא המוזכרים בתשובות הם: מרי אברהם צאלח, ראב"ד מרי שלמה קארה, מרי...
ר' סעדיה בן יוסף חרירי העתיק את שלוש המגילות לפני שנת תרס"ד (1904). לא ידוע מקומו.
בכה"י נ"ה דפים, כולל תרגום ארמי. בסוף כתב היד שני קטעי דרשות.
בסוף שיר השירים חתימה מסולסלת: "הצעיר סעדיה בן מו' יוסף אלחרירי". בהמשך כתוב: "נולד לי בן יוסף יעיש בשנת תרס"ד". לפי זה נראה, כי המגילות נכתבו קודם לכן.
מרי שלמה חרפוף היה מחכמי מועצת מחנה העולים גאולה שליד עדן סמוך לעלייה הגדולה לארץ. הוא מופיע תשיעי ברשימת י"ז חברי מועצת המחנה עפ"י חשיבותם ופעילותם. לא ידוע איזו קהילה ייצג במחנה.
ראשי הרבנים היו מרי חיים סנואני, גדול חכמי דרום תימן ומרי נסים טיירי. כל י"ז הרבנים הושלכו לכלא בגסות ע"י מנהלת המחנה, לאחר שהתנגדו לפעילותה לשבור את מסורת הצניעות והיהדות במחנה.
ר' חסן בן סעדיה חרפי היה ממנהיגי הכפר מִשְׁמַאס שבמחוז ירים במרכז תימן בתחילת המאה העשרים. בכפר גרו כשבע-שמונה משפחות, היה מניין לתפילה, והיו רחוקים כרבע שעה הליכה מהישוב צומ
הוא חתום ראשון על שטר גירושין בשנת תרע"ה (1915) לסעיד בן סאלם ושד'י. עמו חתום ר' סעיד מדר. יתכן ושניהם חתמו בתור עדים.
סמוך לעלייה לארץ רב הקהילה היה מרי יחיא ונה.
מרי יוסף בן יוסף חשישי היה דיין בעיר דמת במחצית השנייה של המאה הי"ט. הוא חתום על מספר פסקי דין בין השנים תרכ"ט-תר"מ (1869-1880).
הוא חתום בשנת תרכ"ט (1869) על שטר מכר של בית הבנוי על קרקע עירונית. בשטר המכר מופיעה גם תקנה בעניין רשות הרבים.
מספר שטרות עוסקים במכירת בתים בשנת תר"ל- תרל"א (1870-1871). על שטר משנת תרל"ב (1872) הוא חתום עם מרי סעדיה בן יוסף. על שטר מכר בית מים שישי...
ר' סעדיה בן יתר חשפי-מרחבי העתיק שלושה חיבורים אשר הגיעו לידי בישוב מדר בשנים שמ"ט-שנ"ו (1589- 1596). היו שני ישובים בשם מדר. הראשון במחוז ארחב מצפון לצנעא, והשני צפונה יותר, קרוב יותר לערים חאשד ומהאצר.
העתיק קובץ בהלכות שחיטה בשנת שמ"ט (1589), מדרש אלוגיז אלמגני בשנת שנ"ה (1595) והעתיק סידור בשנת שנ"ז (1596).
כתב היד הראשון הוא קובץ בהלכות שחיטה (כת"י בהמ"ל). בכה"י ע"ב דפים,...