מושב בנגב הצפוני-המערבי כשני ק"מ צפונית לאופקים. מקור השם בפסוק "פרח תפרח ותגל אף גילת ורנן" (ישעיהו לה, ב). משתייך לתנועת המושבים. נוסד ב-1950 על ידי עולי צפון תימן ונקרא תחילה בטחה.
שושלת סונית ששלטה בתימן בשנים 1224-1454 ובירתה זביד במערב תימן. בתקופתה היו יחסים הדוקים עם מצרים הממלוכית והיא הושפעה ממנה רבות, גם מבחינת היחס ליהודים.
הגשמים היורדים בתימן הם ברובם גשמי מונסון היורדים בקיץ, ובימי קדם הוקמה מערכת מפותחת של סכרים לשימור מי הגשמים לצורך החקלאות. מפורסם הסכר במארב שבמזרח הארץ, שנהרס כבר באמצע המאה השישית והביא לידי הידרדרות החקלאות.
בתימן היו מקובלות שיטות ריפוי ששימשו בהן בערבוביה בצמחי מרפא ומינרלים מתוך ספרי רפואה בערבית שמקורם ביוונית, וכן מסורות שונות שניתן להגדירן כסגולות ואמונות-עם כגון תפילות, קמיעות, לחישות והשבעות נגד "מזיקים" שונים.
כפר בתימן, בקרבת העיירה נאדרה בירת מחוז עמאר. לפני עליית יהודי המקום ארצה היו בה קרוב ל-100 משפחות יהודיות. שלא כמקובל בתימן היה בה רק בית כנסת אחד. בראש בית הדין עמדו שני רבנים שצירפו אליהם אדם שלישי.
נולד בת"א ב-1951. למד באוניברסיטת תל אביב וקיבל שם תואר דוקטור (בהיסטוריה של עם ישראל). מלמד באוניברסיטת תל אביב. שימש עורך "פעמים" וכיום עורך מאסף "הציונות" של המכון לחקר הציונות. פרסם מאמרים על המחשבה היהודית ותולדות ישראל.
