בלוג יהדות חברה וקהילה

בשנת 1676 שלט בתימן האימאם אחמד בן חסן בן אלקאסם, שכונה "אלמהדי". הוא רדף את היהודים עד חורמה. תחילה גזר להחריב את  בתי הכנסת ולאסור את התפילה בציבור. הוא אף כפה עליהם להמיר דתם לדת האיסלם, תוך הסתמכות על חוק איסלאמי קדום שאמר "לא תהיינה שתי דתות באיזור חיג'אז".

בשנת 1679 גזר האימאם שכל יהודי תימן חייבים לעזוב את מקומות מושבותיהם ולנדוד אל מווזע. זוהי ארץ מלחה הידועה באקלימה הלוהט והיא שוכנת ליד העיר מוכ'א שבחוף ים סוף. האימאם הכריז שארץ תימן כולה קדושה למוסלמים ואין אדמתה יכולה לשאת יהודים.

היהודים ברובם המוחלט לא היו מוכנים להמיר דתם ולכן הכינו את כלי הגולה שלהם והתכוננו לצאת למסע בלתי ידוע. צו מלכותי נשלח אל מושלי המחוזות השונים במרחבי תימן, שעליהם לממש גזירה זו ולגרש את היהודים מחסותם. גזירת הגלות הקיפה את כל מחוזות תימן, ממחוז חיידאן וצעדה שבצפון ועד שרעב, חוביש ועודיין שבדרום. טענתם של היהודים שהם מחזיקים בדתם עוד מימי מוחמד ושהוא והבאים אחריו התירו להם לגור בחבל ארץ זה ואף פרסו עליהם את חסותם, לא הועילה להם. עדויות רבות למכביר נותרו בידינו המתעדים תקופה חשוכה זו.

יש לציין שדבקותם של היהודים הגולים בדתם עוררה השתוממות והערצה בקרב הערבים המקומיים. צו הגלות נמסר לראשי הקהילות היהודיות בכל אתר ואתר והמפורסמים שבהם: ר' אהרון אלעארקי, ר' יחיא אלשייך, ר' צאלח סבו של המהרי"ץ ור' שלום שבזי, והם נצטוו להעבירו באמצעות שליחים לכל קהילה וקהילה. ראשוני הגולים היו יהודי צנעא, שבדרך גלותם עברו דרך ישובים יהודים שעדיין התכוננו לגלות,  ואלה אכסנו אותם ונתנו להם צידה לדרך. ביניהם נמנו יהודי ד'הבאן, כוכבאן, ערוס ואלטוילה. הדרכים היו קשות מנשוא ותנאי הדרך גבו את חייהם של רבים שלפני הגיעם ליעדם מתו בדרך מרעב, צמא וממחלות.

החיים במווזע היו רצופים בסבל בל יתואר: חוסר מחסה, חוסר במזון ובמים, שרב ביום וכפור בלילה, חוסר פרנסה, אפס מעשה ובארות מלוחים. כך הושמדו משפחות שלמות שנכחדו לחלוטין ובסה"כ רק כרבע מן הגולים זכו לחזור לאחר כשנתיים. מקהילת יהודי צנעא, שמנתה אז כ – 10,000 נפש, הוכחדו 90% ונותרו כאלף איש בלבד. ממקורות מוסלמים נותרו רק דברי שבח למהלך זה. אחד מבתי הכנסת המפוארים שעמד בשכונת היהודים בצנעא ונקרא לפני הגלות "כניסת אלעולמא" (ביהכנ"ס של החכמים), לא נחרב כאחרים אלא הוא ננעל ומאוחר יותר הפך למסגד, שנקרא בשם מסגד הגלות (מסגד אלג'לא) והוא עומד על תילו בשם זה עד היום.

על שיבתם של הגולים והסיבות לכך בגליון הבא.