בלוג יהדות חברה וקהילה

בעוד שסידור רב עמרם גאון (875-810) נכתב בלשון סמכותית שהיתה רגילה בתשובותיהם של התקיפים שבין הגאונים, ובלשון רבים, סידורו של רס"ג (או כלשונו: "ספר מאסף כל התפילות והתושבחות") הוא יצירת יחיד שחותמו האישי של הגאון טבוע בה אף כי ביקש להתחקות אחר הנוסח המקורי שלפני הגלות (עמ' יא).

בן דורו ועירו של הרמב"ם ר' יוסף ראש הסדר (כינוי בבלי לחכמים כפי שכתב רש"ג באגרתו: "והוה מקרי רישא דרבנן בבבל- ריש סידרא") ביקש לכתוב ביאור לסדור זה והקדים לכתוב: "לבאר את רוממות חלוקת הסידור הזה ויפי עריכתו...ורוממות רעיונותיו ושהוא עולה על כל סידור שחובר לפניו ולאחריו". לפני חכמי אשכנז היה חיבור זה באופן חלקי ולעתים הם "מצטטים ממנו" תוספות שאינן במקור. מעניין שרבנו  תם מתווכח ויכוח ארוך עם ר' משולם שיש לברך על הדלקת נר של שבת אע"פ שלא נזכרה הברכה בתלמוד ולא הביא ראיה מסידור רס"ג כנראה משום שנוסח הסידור לא היה לפניו בשלמותו. ברור שהקובץ לא נועד לשימוש האדם הפשוט כמות שהוא שהרי התפילות אינן מובאות ע"פ סדר התפילה באופן נוח לשימוש. כך- ברכות השחר מובאות במדור הברכות תחת הכותרת "ברכות הפעולות" עמ' פז, ולא קודם תפילת שחרית. ברכת הנותן לשכוי נפרדת מהם והיא בכלל "ברכות השמיעה" כברכת דיין האמת וברכת הטוב והמטיב בעמ' צג; הל' יוה"כ נזכרים אחר הל' חנוכה ופורים עמ' רנח ולא במקומן הטבעי. רס"ג נבהל כלשונו מהזנחת מסורת האומה בלשונות התפילה(עמ' יא) ולכן שם לו למטרה לכתוב חיבור שיכלול את הנוסח הנכון למען יהיה החיבור "ללימוד ולהבנה".

אחד הכללים שהנחו את הגאון בסדורו- לא לחרוג ממטרת הברכה - לכן זה מזיק כלשונו להוסיף בשאלת הגשם "ותקרא לעמך שנת גאולה וישועה"- מפני שמעבירים התפלה מענין הפרנסה לענין הגאולה ויהיה זכר השנה דבר טפל" (עמ' כב) ולכן אין להזכיר בברכת "מגן אברהם" בימי שבת וחג- את השבתות והמועדים (עמ' כא) כמופיע בסדור רע"ג להזכיר בברכות אבות: "ורצה והנחיל לבניהם שבתות למנוחה למען שמו באהבה". ולכן אין לומר "אור חדש על ציון תאיר" (עמ' לז): "לפי שלא תקנו חכמים ברכה זו על האור העתיד לימות המשיח אלא על אור היום המאיר בכל יום"- זאת בניגוד למנהג שתי הישיבות בבבל שאמרו לשון זו.

נציין לכמה הלכות ייחודית שנזכרו בחבורו: א. ברכת "על הטבילה" לטובל בערב יוה"כ לאחר שעולה מן המקווה(עמ' רנט) ואפשר שלדעתו אין להימנע מברכה על מנהג כל עוד הוא מנהג קדמונים. ב. מי ששכח להזכיר על הניסים בחנוכה ופורים חוזר לראש(עמ' כג) ג. יש מוסיפים להקפיד בק"ש לא להדביק ואו אחת למען תזכרו- ועשיתם" (עמ' יז). ומשמע שנהגו  לבטא תזכרו= tizkeruw ולא tizkeru. ד. קטן שבתוך שנת י"ב ויודע שמתפללים "לרחמן השוכן בשמים" כששואלים אותו משלים למניין(עמ' לד) בצדק העיר שם ר"ש אסף שלא מצא לדעה זו חבר. ה. עשרה פסוקים שהציבור קורא בקול אותם ואת תרגומם: ה' ילחם לכם, ויאמינו בה', תמחה את זכר עמלק וכו' ע"ש עמ' שסט. ו. הנצרך להשתין לא יתפלל אף אם יכול להשהות את השתן אבל הנצרך לנקבים גדולים אם יכול להמתין כשיעור הליכת פרסה...תפילתו מותרת (עמ' כט). והעיר אסף: "חילוק זה בין קטנים לגדולים לא מצאתי בראשונים". ז. אם לא התפלל ערבית ולא שחרית מתפלל במנחה שלש תפילות(עמ' לא) ח. אם נמצא בבית(כנראה חדר אחד) עם הלכלוך נחשב לקרבה אחת ואסור להתפלל והרחקת ד' אמות לא תעזור לו(עמ' לב).

נציין שגם מהדורתו המעולה של ש' אסף אינה כסולת נקייה ויתכן ונפלו כמה אי דיוקים בנוסח הפנים של מהדורתו כי המחקר בנוסחאות מתקדם כל הזמן. ונציין לשלשה בלבד: א. לדעת מארי קאפח הערת רס"ג בעמ' פז שברכת המפיל נאמרת אחר ק"ש מקורה בשולחי ידיים בסדור, והנכון- ההיפך. ב. חוקר התפילה נפתלי וידר משער שלפי רס"ג יש לחתום בברכה פעמיים בערבית שלחול הן בברכת השכיבנו והן לאחר ברכת השכיבנו המורחבת "בא"י המולך בכבודו חי וקיים וגו'(עמ' כז) שכן  כתב רס"ג בעצמו ביחס לתפילת ליל שבת לחתום פעמיים!(עמ' קיא) אלא ש"תוקן" כדי להתאימו עם המובא משמו של הרמב"ם ע"י בנו הראב"ם שלא לחתום פעמיים. ודלא כמארי קאפח שהביא ראייה שכבר רס"ג הקפיד לא לחתום פעמיים(להרחבה ראה מאמרי למקורה של ברכת הפסוקים, מסורה ליוסף ח). ג. החוקר אורי ארליך פעמים 121 כותב שהוספת תפילת מלכנו אלוהינו יחד שמך בעולם ושכלל היכלך וקרב משיחך וכו' לאחר בקשת אלוהי נצור שהובאה בחילופי הנוסח בעמ' יט- היא מקורית שכן נמצאת בחמש קטעי גניזה של סידור רס"ג. במאמרו שם הוא מנסה לשחזר את הנוסח המקורי של תפלת העמידה ע"פ הגאון, בעזרת שישה עדי נוסח מהגניזה לכל ברכה מתפלת העמידה בעוד שלפני אסף במהדורתו עמד נוסח אחד בלבד לתפילת י"ח. לדבריו, רס"ג הרחיק סלסולי לשון וכפילויות כמו "ומשען לאביונים" שם עמ' יח כפי שכתב בהקדמתו.