בבלוג זה אנו ממשיכים בדרת המאמרים המתארים את חגיגות שבוע החתונה הנקרא בתימנית "וַעְד אַלְעֵרֵס". פתחנו במפגשי ההכנות לחתונה ובטבילה במקווה הפעם נתמקד בתיאור תאור שמחת החתונה בבית החתן לאחר האירוסין (קידושין).
כבר הזכרנו כמה פעמים כי הציר העיקרי עליו סובבים דיני החוזים בכלל והצרכנות בפרט הינו יסוד ההסכמה וגמירות הדעת של שני הצדדים לעסקה להתקשר בעסקה מחייבת. עסקנו בגניבת דעת ורמאות, שהם מעשים הנעשים בכוונת מכוון, אשר פוגעים בעיקרון ההסכמה וגמירות הדעת. עסקנו גם במספר מקרים של טעות, אשר גם בהם נפגמת ההסכמה וגמירות הדעת, כגון: טעות במין החפץ הנמכר, טעות בטיב החפץ הנמכר ובטעות במידה במשקל או במניין. היום נעסוק בטעות בשווי החפץ הנמכר.
א. ז' י"ב – "ויבלע מטה אהרן את מטותם" – אומר מדרש תנחומא: נס גדול נעשה במטה; שאילו בלע תנין את התנינים, כך דרך התנינים לבלוע זה את זה, אלא (בְלָעם) אחר שנעשה מטה, דכתיב: "ויבלע מטה אהרן את מטותם". ומוסיף הראב"ע בשם ר' ישועה 'כי אחרי ששב (שהפך ל..) מטה, בלע מטותם, וזה פלא גדול'. וכוונת פירושים אלה, שאם היה כתוב 'ויבלע תנין אהרן את תניניהם', היה זה נחשב לנס 'רגיל', ואולם מתוך זה שכתוב, שהמטה בלע, מלמד שהתנין חזר ונעשה למטה, ואז בלע את מטות החרטומים, וזה 'נס בתוך נס והוא פלא גדול'.
