ספרו של דרור חוברה בוחן את מצבם החברתי, הדתי והכלכלי של עולי תימן בירושלים בין השנים 1948-1881. יש בו תיאור הגורמים המייחדים את המשתכנים התימנים משאר האוכלוסייה בירושלים, כמו גם הרקע והמגמות שהובילו אותם להתיישבות בשכונות שמחוץ לחומה. הספר מספק תיאור של חיי החברה והדת בשכונות השונות של ירושלים, אשר כוללים עניינים שבין אדם לחברו לצד אירועים חברתיים ייחודיים. הספר מציג תמונה מקיפה ורחבה של מכלול האתגרים שעמם התמודדו החברים בקהילת עולי תימן בשכונות ירושלים.
חגי תשרי מאחורינו ואנו בפתחו של חודש מרחשוון. חודש בו מתפללים אנו לתחילת עונת הגשמים בארץ ישראל. מצאתי ב"מחברת חודשי השנה" בספר "תחכמוני או מחברות הימן האזרחי" שחיבר ר' יהודה אלחריזי (1165-1225) דיון בין חברים על חודשי השנה. וכך היא הפתיחה לחודש מרחשוון, החודש השמיני: "חדש מרחשון יפה וטוב / וכולו דשן ורטוב / כי בו החום ירף / ולנוס יפנה עורף /וירדפו אחריו גדודי החורף / לעשות בגדודי החום נקמה / ויכום ויכתום עד החרמה".
ספר "מנורת המאור", שימש בתימן אחד הספרים החשובים לרוב התושבים, משך ארבע מאות וחמשים שנה, נהגו יהודי תימן לקרוא פרק אחד או מחצית מנו בכל שבת אחר תפלת ה״מוסף״. הכל לפי מידת הזמן שעמד לרשותם. אך פרקים המיוחדים לחגים. לאירועי שמחה וכו' סיימו את אותו פרק בלי להעמיק או לפרשו. בשנים האחחנות “מנהג חדש בא למדינה“ כפי שיוסבר להלן, אך אקדים מלים אחדות אודות מחברו ותכנו של הספר.
מדי פעם עולה השאלה – מנין לנו הבטחון שתורתנו היא אכן התורה האמתית שנתן הקב"ה לבני אדם, והרי ישנן עוד דתות שכל אחת מהן טוענת שבידיה התורה האמתית שנמסרה מהאל לנביא זה או אחר? הרמב"ם מציין שלוש עובדות שיכולות להצביע בבירור על הדתות השקריות והמזויפות. השקריות הן אלו שאין להן דבר ממה שמסר הקב"ה, והמזויפות הן אלו שהעתיקו מדת האמת דברים מסוימים והציגום כדברים שניתנו להם, ולכן ניתן לטעות כשמעיינים בתוכנן.
אחד העיקרים הגדול של דיני המסחר בהלכה, הינו האמור בתורה: "וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך, אל תונו איש את אחיו... ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלוהיך, כי אני ה' אלוהיכם." (ויקרא, ויקרא כה, יד-יז).
ועוד הזהירה התורה: "לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה. מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק יהיה לכם, אני ה' אלוהיכם" (ויקרא יט, לה-לז).
הבריאה שבפרשת בראשית לא הושלמה עד שהאדם הראשון לא נתן שמות ל'נפש החיה': "וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה" (ב' כ'); כמו כן הזוגיות של אדם וחוה לא התממשה לכדי הורות עד שלא נתן שם לאשה: "וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה"(ג' כ'), ורק אח"כ: "וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ " (ד' א'). ומפליא הוא מאוד שעד פרק ה' לא מוזכר ולו פעם אחת שהקב"ה נתן לבריאה שמות.
1. אם נצרף את סופי התיבות של: "בראשית ברא א-להים" – נקבל את המלה ‑‑‑‑‑, כפי שאמר ר' חנינא, שחותמו של הקב"ה הוא ‑‑‑‑‑, כפי שכתוב בתה' קי"ט ק"ס: "ראש דברך ‑‑‑‑‑".
2. הגאון מווילנא דורש את המלה בראשי"ת, כראשי תיבות שמרומזות בהן המידות הטובות הנחוצות לאדם: בטחון, רצון, א‑‑‑‑‑, שתיקה, יראה, ת‑‑‑‑‑.
3. רש"י א' ו' – "יהי רקיע" – והרי נבראו השמים ביום א'?
4. רש"י א' ז' – מדוע כתבה התורה ביום השלישי פעמים 'כי טוב'?
5. רש"י א' י"א – הארץ, העץ והפירות – מנין שהתכוונו את פי ה' להמרות?
מדי פעם עולה השאלה – מנין לנו הבטחון שתורתנו היא אכן התורה האמתית שנתן הקב"ה לבני אדם, והרי ישנן עוד דתות שכל אחת מהן טוענת שבידיה התורה האמתית שנמסרה מהאל לנביא זה או אחר? הרמב"ם מציין שלוש עובדות שיכולות להצביע בבירור על הדתות השקריות והמזויפות. השקריות הן אלו שאין להן דבר ממה שמסר הקב"ה, והמזויפות הן אלו שהעתיקו מדת האמת דברים מסוימים והציגום כדברים שניתנו להם, ולכן ניתן לטעות כשמעיינים בתוכנן.
