בלוג יהדות חברה וקהילה
מרדכי יצהרי
האגודה לטיפוח חברה ותרבות, בראשית דרכה, רשמה לזכותה הישגים בולטים שתרמו במידה מסויימת להחייאת מורשת יהודי תימן ולהמחשת כמה מערכיה התרבותיים, אשר לרוע המזל, כמעט נשתכחו כליל במקומות רבים.
היושר הציבורי והחברתי מחייבים לומר את האמת כפישוטה וכמשמעותה. פעולותיה המגוונות במשך שנים אחדות מראשית הדרך, תרמו לחיזוק הדימוי העצמי ולזקיפת קומתם של בני העדה, בעודדה צעירים להכיר מקרוב נכסי המורשת היהודית שנשתמרו בידי אבותיהם מדורי דורות, ולחוש גאוה עצמית שאכן גדלו על ערש תרבותה שיסודותיה מושרשים בעבר יהודי רב-הוד, העטור הילת זוהר ישאלית קדומה. הנסיון המוצלח להעמקת ההכרה במורשתם היפה, בשרשיה האציליים, באופני נימוסיה ובמיגוון דפוסיה, עורר רבים מהם לחזור לשרשים ולטפח מיטב ערכיה הנאים, במטרה מקודשת להחיותם מתרדמתם, ולהנחילם לכלל עם ישראל בדור הזה, ולדורות הבאים אחריו.
מסתבר, שהנסיונות האומללים לשרש ערכי יהדות תימן מתוכנו, ע"י הפיתוי והפזילה לרכישת סממנים זרים וחיקוי תרבויות מעולמות אחרים, נחלו כשלון חרוץ, ונתגלו כאילנות נטולי שרשים, שהטיפוס על ענפיהם הנובלים, גרמו להתרחקות ממורשת קדומים ולהתערטלות מנכסי התרבות הלאומית והמוסרית.
הנסיון המפוקפק למחוק, או לטשטש ערכי תרבות מסויימת, מתוך כוונה, להקנות לנוטשיה תרבות "מודרנית" חדשה המושתתת על בסיס החיקוי וההידמות לעמים אחרים, סופו שיגרום לתסכולים, לעיוותים ולהרגשת קרחות מכאן ומכאן, ומשנעשתה טעות זו, קשה לתקן עותותה ונזקיה.
כדי למנוע היווצרות פערים רוחניים ותרבותיים, יש צורך דחוף במתן סיוע חומרי ורוחני ע"י השלטון המרכזי והמוניציפאלי, להפנים ערכיה הרוחניים והתרבותיים של יהדות תימן ושל כלל עדות ישראל, כדי שתוכלנה לתת ביטוי לערכים הטובים והמיוחדים שבתרבויותיהן, ולאפשר להם ללמוד זה מזה, להכיר זו את זו, להרגיש שהן לא צמחו וגדלו על קרקע צחיחה ושוממה, ויחד עם זאת , לספוג ערכים נוספים, שיש בהם לסייע בידי האדם לסגל לעצמו, כל ערך חיובי ומוסרי שיש בו חידוש מועיל לחברה ולמדינה . כוונתי לערכי תרבות יהודיים חשובים.
אומה המטפחת את היפה ואת המקורי שבה, עשויה לגלות הבנה גם ליופי ולמקוריות של אומות אחרות, הטוב משך אל הטוב, ואין כוונתי חלילה, לטיפוח התרבות הקלוקלת של הג'ינס המשופשף והמנוקה, או לתספורות המשונות והקפת הראש הגויית, המעוררת שאט נפס ומקלקלת את דמויות פניהם היפות והאצילות של ילדי ישראל, אשר בלי כוונה זדונית, מתפתים לחקות את הרע, המנוגד למסורת אבותיהם והרות אבותיהם מדורי דורות, ואין המדובר כאן מהפן הדתי, אלא מהפן התרבותי והאינטלקטי.
חלילה לנו, לברוח מקידמה ומהתחדשות, הבאות לתמוך בהתפתחותנו הכללית, בתנאי, שלא נזניח את הטוב המעוגן במורשתנו ובתרבותנו, ולא נתפתה לחיקויים זרים ומוזרים , המצביעים על חוסר הבנה ושיקל דעת אובייקטיבי.
במדרש חז"ל נאמר, כי לכל שבט, היה דגל וצבע משלו, ואילו בדגלו של בנימין היתה תשלובת של כל הצבעים. משום כך,זכה שבנחלתו מצוייה ירושלים, וכל שבטי ישראל הבאים על דגליהם וצבעיהם מתמזגים יחדיו. תפיסה זו, כוחה יפה גם במיגוון התרבויות השונות של עדות ישראל. כל עדה, תטפח את הערכים היפים והטובים שנתמרו בקרבה, ולא לנטוש חלילה ערכיה החיוביים, האנושיים והמוסריים. כל אחד מאתנו צריך לזכרו מאמר שלמה המלך: "וְלָמָּה תִשְׁגֶּה בְנִי בְזָרָה וּתְחַבֵּק, חֵק נָכְרִיָּה. כִּי נֹכַח, עֵינֵי יְהוָה--דַּרְכֵי-אִישׁ וְכָל-מַעְגְּלֹתָיו מְפַלֵּס." (משלי ה, כ-כא)
