שם האזור בית עמאר ידוע לי מכתב יד משנת שכ"א- 1561. בשנה זו העתיק הסופר ר' שלמה בן משה מוסאיי את מדרש הגדול. בידינו נותר דף בודד מכתב היד ובו הקולופון, ממנו ניתן ללמוד, כי סיום ההעתקה היה ביום רביעי י"ח באדר שכ"א-1561, וכי את המדרש העתיק לשימוש אישי לו ולאחיו.
בקולופון כתוב:
ספרא חלשא ומסכינא שלמה בן משה אלמוסאיי שצ"א (שמרו צורו אמן) דכתב יתיה לנפשיה ולכל אחוהי, יהא סימן טוב...
ישוב יהודי בכפר בית עגל ידוע לי לראשונה משנת שע"ו-1616. בשנה זו העתיק ר' זכריה בן נתן אכ'לופי את הספר מדרש הגדול, חומש בראשית, אשר חיבר מרי דוד עדני. בכתב היד קס"ב דפים.
בקולופון כתוב:
נשלם בתלתא בשבא דהוא עסרין בירח תמוז שנת אתתקכ"ז שנין לשטרי (שע"ו-1616) במאתא בית עגל יחרוב ויצדי וירושלם תתבני ותשתכלל, יהא סימן טוב על דכתב יתיה ליה לנפשיה, אלהים יזכיהו להגות בו כדכת' לא ימיש...
הכפר מוזכר בהקשר למלחמות הטורקים והאימאם בתחילת המאה העשרים.
לא ידוע אם היה במקום ישוב יהודי.
בתחילת המאה העשרים חיו בכפר שתי משפחות יהודיות. בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א- תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: מוסי' יעיש ובניו סעיד מוסי' ושלום, וכן שלום אחיו, אשר תרמו כל אחד, כנראה, ריאל וחצי.
סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בכפר שתי משפחות יהודיות ממשפחת עוקבי, כנראה, על שם הכפר.
אזור בית אלפקיה נמצא ממערב לנפת ריימה במחוז ד'מאר. האזור מוזכר בספרו של מרדכי יצהרי, ולא ידוע אם היה במקום ישוב יהודי.
כפר בנפת ריאשייה, בדרום מחוז רדאע - דרום מזרח תימן
הכפר שכן במרחק של יום הליכה מעיר המחוז רדאע. בכרטסת הישובים של גויטין כתוב, כי זו היתה השכונה היהודית של הישוב אלקטעה.
סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית שלושים ושלוש משפחות בערך. בפנקס משלמי מס החסות של מחוז רדאע, אשר כתב מרי יחיא עומיסי, הרב הראשי האחרון של מחוז רדאע והאחראי על גביית המס, מפורטים שמות משלמי המס: דאוד...
בתחילת המאה העשרים חיו מספר בודד של משפחות יהודיות בכפר: יחיא חמדי ובנו אהרון, אשר היו טייחים וסיידים, ובכפר עצמו או באזור חיו גם רפאל כהן, סלימאן בן אהרון ויוסף תאם. חכמי הקהילה היו מרי סאלם דנוך ומרי יחיא הבה, אשר בשנים אלו היה קשיש ועיניו כהו מראות.
נראה, כי בתקופה זו הדמות המרכזית בנפת חראז היה מרי יחיא קהלאני.
הישוב ידוע לי מספר מסעותיו של ר' יחיא צברי בתחילת המאה העשרים.
לא ידוע אם חיו יהודים במקום.
סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בכפר בני משפחה אחת של יהודים, משפחת כומימי.