הכפר נמצא ממערב לרכס ההרים של חופאש.
הישוב ידוע לי ממסעותיו של ר' יחיא צברי, אשר סייר בתימן בתחילת המאה העשרים. הוא נסע מצנעא לכוון מערב, לכוון חוף הים. הוא סייד בתים בישוב, ועפ"י תיאורו, חיו בכפר מספר קטן של יהודים, וביניהם יוסף חדאד. הוא כתב עוד, כי לא היה מניין לתפילה ולא ספר תורה. הישובים הסמוכים בהם חיו יהודים: מעזב שבגבל מלחאן ואד'ראע שבאזור אלכ'בת.
בתחילת המאה העשרים חיו בכפר משפחה אחת של יהודים. בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א- תרפ"ו (1911-1926) כתוב, כי יחיא יוסף, ובניו משה ויוסף תרמו שלוש ריאל.
סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית בכפר שש משפחות בערך. מוצא המשפחות מחבאן, ועפ"י המסורת, כמאה שנה לפני העלייה הגדולה לארץ עברו היהודים לכפר עקב שנאת התושבים ליהודים. בכפר לא היה בית כנסת, והתפללו יחידים. גזירת היתומים לא היתה באזור חבאן, אך יחסם של ערביי חבאן ליהודים היתה אכזרית מאוד באופן כללי.
את הכפר תיעד ר' זכריה בן עואץ' עדני חבאני, אשר נולד בשנת תר"ס-1900, בכפר באצפה,...
הישוב באקלי ידוע לי מכתב יד אשר נכתב בישוב בשנת שס"ו-1606. ביום שלישי כ"ד בניסן שנה זו, העתיק הסופר ר' אברהם בן זכריה את פירוש רש"י לתורה. בכתב היד רמ"ד דפים.
בקולופון בסוף חומש בראשית כתוב:
שלים, בסייעתא דשמיא בתלתא בשבא דהוא כ"ד בירח ניסן שנת אתתקי"ז שנין לשטרי (שס"ו-1606) במאתא אלבאקלי, תהא שנה זו סוף וקץ לכל הצרו(ת), תחילה וראש לכל הבשורות אכ"י קורא הדורות. והכותב קל והצעיר...
בדורות שלפני העליייה הגדולה לארץ הכפר היה חרב, ולא חיו בו יהודים. מוצא משפחת בדיחי מכפר זה.
באנציקלופדיה לחכמי תימן מצאתי את קדמוני משפחת בדיחי מהמאה הי"ז. ר' יוסף בן ישראל בדיחי העתיק דיואן בתנעם בשנת ש"מ-1620, ור' מעודד בן סעדיה בדיחי העתיק שלושה כתבי יד לפחות משנת ת"ח-1648 ואילך, בעיר רדאע.
ניתן, א"כ, להסיק, כי יהודים חיו בכפר בדיח קודם לשנת ש"מ-1620.
בשנים שלפני העלייה הגדולה לארץ חיו יהודים בכפר. לא ידוע גודל הקהילה ושם המשפחות.
עפ"י גלעד צדוק, הכוונה לכפר לכמת בהראן. עיין ערך.
שם הכפר ידוע לי לראשונה מהמאה הי"ח. במסוודה- פנקס בית דין צנעא, נכתב ביום שישי י' בשבט בצ"ג- תקמ"ב-1782, כי המומר סעיד בן יוסף סעדוד מהישוב שרפה, בנפת בני חשיש שבמחוז צנעא, חלץ ליבמה סעידה בת סעיד מוסי' גיאת. העדים שזיהו אותו היו: סעיד מוסי' אלכ'ייט מהישוב בהראן, ויוסף סעיד גיאת מהישוב חוצנין.
בתחילת המאה העשרים חיו יהודים בכפר...
הכפר בוסאן ידוע לי לראשונה מהמאה הי"ח. במסוודה- פנקס בית דין של צנעא נכתב ביום ראשון י"ט בשבט בע"ט-תקכ"ח-1768, כי מוסי' בן סעיד מהישוב בוסאן, גירש את אשתו סעידה בת מוסי' אלדאר. יתכן ומדובר בישוב בוסאן שבנפת חדא, ע"ע הבא.
בתחילת המאה העשרים חיו יהודים בכפר. בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926) מוזכרת תרומת יהודי הכפר. לא ידוע...
הכפר בוסאן שבנפת חדא נחשב לראש גלות, דהיינו, קהילה עתיקת יומין, מיום שהגיעו היהודים לראשונה לתימן, ויש אומרים אף מראשית ההתיישבות לאחר גלות מוזע בשנת ת"ם-1680.
יתכן והכפר בוסאן המוזכר בפנקס בית דין צנעא משנת תקכ"ח-1768 הוא בנפת חדא, ואף הכפר המוזכר בפנקס השליחות. עיין ערך קודם.
בחודש אב שנת בקנ"ח-תר"ז-1847 העתיק הסופר ר' סעיד בן יהודה הברי מבוסאן אלחדא את ספר ההפטריות עם תרגום...
מבצר זה מוזכר בהקשר למלחמות הטורקים והאימאם בשנת תרס"ד-1904. בספר אשכלות מרורות לר' סלימאן חבשוש כתוב, כי בתוך הארמון הנמצא מתחת למבצר היו שני אחים יהודים ממשפחת ושצ'י, אשר נלכדו במצור עם החיילים, ובסוף מתו כולם ברעב. במקום התקיים השוק השבועי.