בַוְסַאן
הכפר בוסאן שבנפת חדא נחשב לראש גלות, דהיינו, קהילה עתיקת יומין, מיום שהגיעו היהודים לראשונה לתימן, ויש אומרים אף מראשית ההתיישבות לאחר גלות מוזע בשנת ת"ם-1680.
יתכן והכפר בוסאן המוזכר בפנקס בית דין צנעא משנת תקכ"ח-1768 הוא בנפת חדא, ואף הכפר המוזכר בפנקס השליחות. עיין ערך קודם.
בחודש אב שנת בקנ"ח-תר"ז-1847 העתיק הסופר ר' סעיד בן יהודה הברי מבוסאן אלחדא את ספר ההפטריות עם תרגום. בכתב היד קכ"ד דפים. נכתב במימון מוסי בן סלימאן בן סעיד עראמי, מקרית קאע כ'או, כנראה.
בקולופון כתוב:
(אנ)א ספרא חלשא ומסכינא הצריך לרחמי אל ונשען על גואל (קל) שבקלים עפר רגלי חכמים הצעיר חזמ"ק (סעיד) בן יודא די מן בני גלותא המכונה אלהברי מן בוסאן אלחדא תחרוב ותצדי, וירושלם קרתא דקדשא תתבני בחינו ובימינו אמן כי"ר. כשם שזיכני להשלימו כן יזכינו לכתובספרים הרבה...
תם ונשלם היום יום ג' סוף חדש מנחם שנת בקנ"ח. ונכתבה על יד האח הטוב הדומה לעץ רטוב... מוסי בן סלימאן בן סעיד המכונה עראמי מן קרית קאע כ'או. הקב"ה יזכהו להגות בה הוא וזרעו וזרע זרעו...
הקהילה היהודית בכפר היתה גדולה מאוד, והיו בה ארבעה בתי כנסת. מסיבות לא ידועות התמעטה מאוד הקהילה היהודית, ובדור שלפני העלייה הגדולה לארץ חיו בכפר ארבע עד חמש משפחות בלבד. לבתי הכפר חדרו המוסלמים.
דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלו לארץ בעלייה הגדולה חמשה יהודים: שני ילדים יתומים, אלמנה אחת ושני נשואים. שם המשפחות: חסן, חתוכה, יהוד וסאלם. שם המשפחה הקודם של הנשים: מעוצ'ה ונחום.