בלוג יהדות חברה וקהילה
לק"י
פרשת שמיני תשפ"א
פרשת שמיני עוסקת בשני נושאים מרכזיים. הנושא הראשון הוא הטלת הכהונה ועבודת המשכן והמקדש על משפחת אהרון הכהן. גולת הכותרת בפרשה זו, מותם של שני בני אהרון ביום החג השמיני לחנוכת הכהונה וראשית העבודה הסדירה במשכן. "ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטרת ויקרבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אתם. ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימתו לפני ה' ". פירושים רבים ניתנו לאירוע קשה זה. מדרשי אגדה מייחסים לבני אהרן פגמים בהתנהלותם ובאורח חייהם.
לא אחזור על פירושים אלה. אנסה להתמקד במונח "אש זרה".
אש ההתלהבות של עבודת ה' יכולה לגלוש במורד המוסריות ולהפוך לאש זרה. הכוונה לאותם בני אדם המקבלים לעבוד את עבודת ה' לא בדרך שנצטווו לעשותה. אמנם הם עושים זאת בכנות ומתוך דחפים פנימיים במקרה הטוב, אך לעיתים גולשים הם למניעים אישיים שאינם קשורים לעבודת ה' ועוברים את הגבול הדק בין עבודת ה' לעבודת אלילים.
גם בתפילה ניכרים סגנונות שונים של עבודת ה'. קיים ויכות היסטורי בין סגנונות שונים, סגנון ה"חסידים" לעומת סגנון ה"מתנגדים". סגנון התפילה הרציפה ללא תוספות, לעומת סגנון התפילה המלווה בשירים ופיוטים.
פסוק אחר הקשור למותם של בני אהרון מעורר בנו מחשבות על רקע התקופה בה אנו נמצאים. "הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש, ועל פני כל העם אכבד וידם אהרן". במילים אלה מסביר משה לאהרון שיש תכלית נעלה בהסתלקותם של בניו.
השבוע היה יום הזיכרון לשואה ולגבורה, ובשבוע הבא נציין את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ואת יום העצמאות. הדרך לחיים של עם חופשי בארצו, שיבת ציון, עוברת דרך הקרבה וייסורים קשים - השואה האיומה באירופה, קרבנות המלחמות והמאבקים על הקמת המדינה, על זה נאמר בקרובי אקדש.
נזכור בימים אלה גם את ילדי תימן וארצות הבלקן ואת כאב המשפחות אשר הוא כפצע פתוח בלב. הנושא השני המופיע בפרשה הוא פרשת המאכלות האסורות. "להבדיל בין הטמא ובין הטהור, ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל". נושא זה השפיע בכל הדורות על אורח חייו של האדם היהודי והטביע את חותמו על ההווי ומנהגי האכילה עד ימינו אלה.
השבת, מנהג ישראל להתחיל ללמוד את מסכת אבות במשנה. בששת השבועות המפרידים בין חג פסח לחג השבועות, אנחנו נוהגים ללמוד ולשנן את ששת הפרקים של מסכת זו.
חמשת הפרקים הראשונים הם מהמשנה עצמה, והפרק השישי הוא תוספת מאוחרת יותר ממקור תלמודי של ברייתות רלוונטיות. יהודי תימן נהגו לקרוא גם את ספר משלי בתקופה זו. גם ספר זה עוסק בדברי מוסר ודומה בכך לפרקי אבות. סיבות רבות ישנן ללימוד המסכת הזאת דווקא בששת השבועות האלה. אחד הרעיונות שמתייחס לזה הוא הכלל התלמודי "דרך ארץ קדמה לתורה". במילים פשוטות, התנהגות אנושית וחברתית ראויה היא הקדמה ללימוד התורה ולקיום מצוותיה. מה שמאפיין את כל הדברים במסכת אבות הוא הדגש על דרך ארץ, על אותה תפיסה שיש אמות מידה מסוימות להתנהגות אנושית שהתורה מוכנה לקבל ולמעשה, אפילו דורשת אותן. מאחר שחג השבועות מציין את מתן התורה בהר סיני, טבעי ואפילו הכרחי שנקדים לו דרך ארץ באמצעות לימוד מסכת אבות .
מסכת אבות עוסקת בתורה ובלימוד תורה, ביראת שמים ובקיום מצוות, בתכונות האנושיות הרצויות ובהתנהגות ראויה של האדם באופן כללי ושל תלמידי חכמים במיוחד.
היבט חשוב נוסף במסכת אבות הוא הדגש על המסורת. כל אחד מן האנשים החכמים המופיעים בפרקי אבות, תרם להמשך קיומם של היהודים בתקופה היוונית-רומית. לכל אחד היה מורה, אשר העביר לו את המסורת. חשיבותם של המסורת ושל הקשר הישיר למסורת היא הבסיס לכל חיי הדת ביהדות. רק הקשר הזה לגדולה אנושית מבטיח את החיוניות, ובוודאי את הקיום, של היהדות ושל עם ישראל.
שבת שלום
ד״ר יגאל בן שלום
נשיא האגודה לטיפוח חברה ותרבות
