בלוג יהדות חברה וקהילה
לק"י
פרשת צו תשפ"א
פרשת "צו" היא המשך ישיר של פרשת "ויקרא" ועוסקת בתורת כוהנים, שמו של ספר ויקרא כולו.
בית המקדש חרב, מה לנו כי נתעסק בקרבנות. סיבות רבות לכך, אביא רק אחת מהן.
המדרש הגדול (צו ז,לז) מביא מדרש נאה: "זאת התורה לעולה". אמר רב הונא כל העוסק בתורת הקרבנות מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב עולה..." על משמעות הקרבנות והשקפת הרמב"ם כתבתי בסדר ויקרא (להסיר דעות עבודה זרה). אוסיף פה כי הבאת קורבן מבטאת את שאיפת המקריב להתקרב אל אלוהיו. "כל המנחה אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ". החמץ והמצה אותה אנו אוכלים בפסח הם חלק מתהליך הכנת הלחם. אנו מקבלים את המצה ע"י הימנעות מהתפחת הבצק. מכניסים אותו בחיפזון אל התנור ומקבלים את המצה.
תהליך זה מסמל את הצורך בצניעות האדם. הצטמקות הלחם, הפיכתו ללחם עוני פעם בשנה באה להזכיר לנו לא "להתנפח" לא להיות יהירים, כמו לחם זה שאם לא מנפחים אותו או מתפיחים אותו הוא צנוע ומצומק – המצה שאנו אוכלים בפסח.
פרשנות לנושא החמץ: אנו מחפשים ובולשים הערב, ערב פסח, בכל הסדקים והחורים ומנסים לאתר את החמץ. החמץ יכול לסמל עבורנו גם את היצר הרע. היצר הרע מסתתר בקרבנו, בסדקים של תודעתנו, בפינות "חשוכות" ומרים ראש רק אם אנו מאפשרים זאת. אם ננסה למקד את היצר הרע מן הכלל אל הפרט נביא את דבריו של רבי אלעזר הקפר בפרקי אבות (אבות ד,כא): הקנאה והתאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם .פירושים רבים למשנה זו, אך לא נחטא לאמת אם נאמר כי יצר הרע מסתתר בשלושתם.
שלוש מידות רעות אלו, הם שורש כל החטאים:
קנאה – היא שורש החטאים מצד הנפש, תאווה – כנגד חטאי הגוף, וכבוד הוא השורש לחטאי השכל. דווקא בשלוש מידות אלו בולט השינוי השלילי שעשה האדם החוטא בכוחותיו העיקריים:
תאווה – כנגד תאוות גופניות: זהו אדם שיש לו רצונות ויצרים חזקים, ואין לו דברים אחרים לפעול בהם מעבר לתאווה הגופנית.
קנאה – כנגד קנאה שבנפש: זהו אדם שאין לו 'מצפן פנימי', עד שאפילו בדברים הנפשיים המדד שלו הוא 'אחרים' ולא הוא עצמו. זהו אדם חסר 'חוט שדרה' אפילו בדברים אישיים ופרטיים כמו הנפש.
כבוד – כנגד שכל שמונע באמצעות כבוד. רדיפה אחר הכבוד אינה חכמה אלא מביאה את האדם לנהוג באופן מעוות שאינו תואם את טובתו.
השנה נשב מסובים בליל הסדר יחד עם משפחתנו. נזכור את השנה שעברה, את הבדידות, הניתוק והגעגועים למשפחה הרחוקה. מאכלים מיוחדים מאפיינים את ארוחת החג.
בנוסף למצה נציין את החרוסת. האמוראים נחלקו על משמעותה של החרוסת (או הדוכה בפי יהודי תימן). ר' לוי אומר: זכר לתפוח, ורבי יוחנן אומר זכר לטיט...(בבלי פסחים קטז). בהמשך לרעיון בדבר הרחקת יצר הרע ממחשבותינו ניזכר בטיט, סמל העבדות, ונשתחרר ממנו באמצעות מחשבות טובות, מחשבות על חירות. מחשבות על הזכות של הדור שלנו שזכינו לגאולה ולהיות חופשיים בארצנו.
אולי המצווה לספר ביציאת מצרים נועדה לחזק בקרבנו את הכרת הטוב. להרחיק מאתנו את יצר הרע, לחשוב מחשבות חיוביות. מפסח שעבר היינו עבדים למגפת הקורונה. נקווה כי החל מפסח זה נצא לחירות ממגפה נוראה זו. נצא עם תובנות חדשות. נצא עם לקחים לעתיד ונתבונן היטב כיצד ניתן לשפר את החברה בה כולנו חיים. נחשוב על שיפור היחסים במשפחה, על תרומתנו ליחסים טובים בקהילה, ובעיקר נתפלל ונקווה ליחסים טובים אצל בעלי השררה.
מאחל אני לכל הקוראים, לכל המשפחות ולעם ישראל כולו חג פסח כשר ושמח.
ד״ר יגאל בן שלום
נשיא האגודה לטיפוח חברה ותרבות
