יהדות חברה וקהילה

דורות רבים שאבותינו היו בתימן מאז חרבן בית ראשון, ניהלו את חייהם כפי שהיו רגילים בארץ ישראל. כמו שאבות ראשונים שהיו במצרים, לא שינוּ את לשונם, ולא שינוּ את שמותם, ולא שינוּ את מלבושם, כך גם אבותינו הראשונים בתימן, שמרו על מנהגיהם בימי חול, בשבתות ובמועדים, הן בתקופת ממלכת שְׁבָא וְחִמיַאר, והן בתקופה המאפליה האיסלאמית. פתגם נפוץ אצל גויי הארץ "אַליְהוּדִּי יֻערַף בִּסַבּתֹּהּ וְעִידֹּהּ" (הַיְּהוּדִי נִיכָּר בְּשַבָּתוֹ וּבְחַגּוֹ). המשפט הנ"ל, נאמר רק על היהודים, כיון שכל יהודי תימן בעיר ובכפר...

חגי תשרי הבאים עלינו לטובה: ראש השנה המסמל את חילופי הזמנים, הסמל המרכזי שלו הוא השופר. שבת תשובה בין ראש השנה ליום הכיפורים, מחייבת אותנו לחשבון נפש פרטי וחשבון נפש כללי וחברתי. יום הכיפורים עם הפתיחה המרגשת של "לך אלי תשוקתי" ו"כל נדרי" המאפשר לנו יום שלם של תפילות והרהורי תשובה בתנאי צום. חג הסוכות המזכיר לנו את עברנו כאומה חקלאית, והסמל של החג, הסוכה, מחייב אותנו לצאת מהבית הנוח המתאפיין בחיי שגרה, למבנה ארעי, בחוץ המחייב אותנו לחשיבה על מהות חיינו הארעיים בעולם הזה. את חגי תשרי משלימים...

בראש חודש אלול, עלה משה רבינו ע"ה לשמים לקבל את לוחות הברית בשנית  ולאחר שהות של 40 יום ו-40 לילה ירד ביום הכיפורים אל העם עם לוחות הברית החדשים – אלוהים מחל וסלח לבני ישראל על חטאיהם ועל חטא העגל. העיכוב של משה לרדת מן השמים הפכו את ימי חודש אלול לימים נוראים ויהודי תימן נהגו בחודש זה, לקום באשמורת הבוקר ולומר סליחות, על חטאיהם ועל חטאי אבותיהם, הילדים נחשבנו לתינוקות של רבן ללא חטאים.בילדותי, בשכונה א', נהג מורי סאלים מחזרי 'אלמדאעי' (המשכים), לפני עלות השחר ולפני קריאת קול התרנגול שבחצר הבית...