בלוג יהדות חברה וקהילה

מתי אירע נס פורים?

לפי הכתוב במגילת אסתר, מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני "הָגְלָה מירושלים, עם הגולה אשר הָגְלְתָה, עם יכניה מלך יהודה, אשר הֶגְלָה נבוכדנצר מלך בבל" (שם ב' ו), כלומר בשנת ג'קס"ג לב"ע (597 לפני מנינם). מרדכי, הוא מבני בניו של קיש אבי שאול המלך, והמן, הוא מבני בניו של אגג מלך עמלק.

בשנת ג'רע"ח לב"ע (482 לפני מנינם) היתה השנה השלישית למלכות אחשורוש. אעפ"י שעברו שמונה מאות שנה מאז מלחמת שאול מלך ישראל באגג העמלקי, נשארה שנאת עמלק לישראל מפעפעת בלב צאצאיו בראשות המן האגגי.

תמונה: ויקיפדיה

בהיסטוריה העתיקה של עם ישראל, נעשו לו שלושה נסים בולטים. הראשון; האותות והמופתים וקריעת ים סוף בצאתו מעבדות לחירות, השני; באמצעות מרדכי ואסתר בתקופת אחשורוש, והשלישי; נצחון החשמונאים על היוונים.

לא לחינם החמירה תורה עם עמלק, בגין שפלות רוחו הבזוייה בבואו להילחם בישראל ברפידים, מבלי שהיה להם כל ענין לפתוח במלחמה נגדו. התורה מדגישה את חומרת מעשהו, וּמְצַוָּה: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם: אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ, וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ, וְלֹא יָרֵא אֱ-לֹהִים" (דברים,כה,יז-יח).

האגדה מספרת לנו את טויית רקמת המזימה שרקמו אותם רשעים והשתלשלות עלילותיה המנומקת: "בשעה שאמר המן הרשע לאחשורוש: בוא ונאבד את ישראל מן העולם – מיד שלח וקבץ את כל חכמי אומות העולם. באו כולם לפניו, ואמר להם אחשורוש: רצונכם שנאבד אומה זו מן העולם ? אמרו לו כולם בבת אחת: מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן ? שאם אתה מאבד את ישראל מן העולם, אין העולם מתקיים, שאין העולם מתקיים, אלא בשביל התורה שניתנה להם לישראל, וישראל נקראים קרובים – ואדם שרוצה לשלוח יד בקרוביו ובבניו של הקדוש ברוך הוא, איך יִמָּלֵט ? לפי שהוא שליט בעליונים ותחתונים ונפש כל חי בידו להגביה ולהשפיל, להמית ולהחיות; לך התבונן במלכים הראשונים, שעברו על שפשטו ידיהם בישראל. מה עלתה בהם, כמו פרעה וסנחריב.

אמר להם המן: הא-ל שטיבע את פרעה בים ועשה לישראל נסים וגבורות ששמעתם – כבר הוא זקן, ואינו יכול לעשות כלום, שכבר עלה נבוכדנצר והחריב ביתו, ושרף היכלו והגלה את ישראל ופיזרם בין האומות. והיכן כוחו וגבורתו ? – שכבר הזקין ! כיון שאמר להם כך, מיד קיבלו דבריו.

לעצם הענין; מגילת אסתר, מונה 167 פסוקים המחולקים לעשרה פרקים. מנין המילים: 3045 ומנין האותיות 11600. המקור לשם "פורים" בפסוק: "על כן קראו לימים האלה פורים" (אסתר ט, כו). עיקר שמה של המגילה הוא "אגרת" עפ"י הכתוב: "ותכתוב אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי את כל תוקף, לקיים את אגרת הפורים הזאת השנית" (שם, כט).

חז"ל כינו חמשה ספרים בשם "מגילות" וקבעו מועדי קריאתם: שיר השירים בחג הפסח, רות בחג השבועות, איכה בתשעה באב, קוהלת בחג הסוכות, ואסתר בפורים. ארבע מצוות מדרבנן שנקבעו לפורים, מקורן במגילת אסתר:  א) מקרא מגילה. ב) משתה ושמחה. ג) משלוח מנות איש לרעהו. ד) מתנות לאביונים.

יחד עם זאת, תיקנו חכמים לקרוא בתורה פרשת עמלק שבסוף סדר "בשלח" ולהזכיר נס פורים בתפלה ובברכת המזון, דהינו "על הנסים", ואין אומרים "הלל" בפורים, כיון שקריאת המגילה היא הילולו של היום.

הטעם השני שאין קוראים הלל על נס שבחוצה לארץ. על השאלה; הרי אומרים הלל על נס יציאת מצרים ? התשובה: "עד שלא נכנסו לארץ ישראל, הוכשרו כל הארצות לומר שירה; משנכנסו לארץ – נפסלו כל הארצות, ולא הוכשרה לומר שירה אלא ארץ ישראל בלבד.

טעם אחר מובא בגמרא: לפי שבהלל אומרים: "הללו עבדי ה' – ולא עבדי פרעה, אבל כאן, אחר נס פורים, עדיין אנו עבדי אחשורוש" (ר' מגילה יד). כל המצוות המוזכרות לעיל נוהגות ביום י"ד באדר בערי הפרזות, ובערים המוקפות חומה מימי יהושע בן נון, נוהגות בט"ו בו.

קריאת המגילה ביום ובלילה, חובה על האנשים, הנשים, גרים ועבדים משוחררים. חז"ל קבעו: מבטלין תלמוד תורה כדי לשמוע מקרא מגילה, ק"ו לשאר המצוות שכולן נדחין מפני מקרא מגילה, ואין לך דבר שמקרא מגילה נדחה מפניו חוץ ממת מצוה שאין לו קוברים, שהפוגע בו קוברו תחילה ואחר כך קורא את המגילה, וכל מי שחייב במצוות ושמע מפי הקורא, יצא כאילו קרא בעצמו; והוא, שהקורא חייב במצוות.

שני הימים י"ד וט"ו באדר ראשון ובאדר שני, אסורים בהספד ותענית, ומותרין בעשיית מלאכה. אעפ"כ, אמרו חכמים: כל העושה מלאכה ביום פורים, אינו רואה סימן ברכה לעולם.

הרמב"ם, מסביר כיצד לנהוג בקיום מצוות פורים בזו הלשון: "כיצד חובת סעודה זו ? – שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה, כפי אשר תמצא ידו. ושותה יין עד שישתכר ויירדם בשכרותו. וכן חייב אדם לשלוח שתי מנות בשר או שני מיני תבשיל או שני מיני אוכלין לחברו, שנאמר: "ומשלוח מנות איש לרעהו", שתי מנות לאיש אחד, וכל המרבה לשלוח לרעים, משובח, ואם אין לו, מחליף עם חברו: זה שולח לזה סעודתו, וזה שולח לזה סעודתו, כדי לקיים "ומשלוח מנות איש לרעהו". משמעות דברי חז"ל: "מִחַייַּב אִינֵּישׁ לִבַּסַּומֵי בְּפוּרַייָּא עַד דְּלָא יִדַּע בֵּין אָרוּר הָמָן לְבָרוּךְ מָרְדֳּכַי" (מגילה ז' ע"ב). מוסברים היטב בפסיקה ההלכתית של הרמב"ם, "ושותה יין עד שישתכר ויירדם בשכרותו", ולא כפי שהמוני העם התירו את הרצועה, מתבזים ומתהוללים בפהרסיא "כשבקבוק של מצוה" מונף בידיהם, ואף חושבים שמצוה לשתות לשכרה עד שהוא לא יבחין בין ימינו לשמאלו ויתבלבל באמירת "ארור המן" ל"ברוך מרדכי" בצורה מהופכת, רח"ל. ואני שמעתי הסבר על כך מפי מ"ו אבי, שהחכמים כבר קבעו: "לא תרוי ולא תחטי", ומשמעות האמירה "עַד דְּלָא יִדַּע"; שתוך נמנומו בשינה, יקשה לו להבחין באותה שעה, בין אלו שאומרים בעת השקת הכוסיות: "ארור המן", לבין אלו שמשיבים להם: "ברוך מרדכי". וכתב ר' מנחם המאירי: "חייב אדם להרבות בשמחה ביום זה באכילה ובשתייה עד שלא יחסר שום דבר, ומכל מקום אין אנו מצווין להשתכר ולהפחית עצמנו מתוך השמחה, שלא נצטווינו על שמחה של הוללות ושל שטות אלא בשמחה של תענוג, שיגיע מתוכה לאהבת השם יתברך והודעה על הנסים שעשה לנו".

שמחת פורים היא שמחה של מצוה לשמה, ולא כפי שמתנהגים ההמונים בדור הזה, להשמיע רעשים ופיצוצים תוך כדי קריאת המגילה, או להתחפש לִבְרִיּוֹת משונות ולבישת בגדי נשים לאנשים וכיוצא בזה. תורת ישראל אוסרת על כל איש ואשה מישראל להשתמש בלבוש נשים לאנשים ולהיפך. מעשים כאלה הוגדרו בתורת ישראל כמעשי תועבה: "לָא יְהֵי תִּקּוּן זֵין דִּגְבַר עַל אִתְּתָא, וְלָא יִתַּקַּן גְּבַר בְּתִקּוּנֵי אִתְּתָא". רס"ג תרגמו בערבית: "לַא תְּכּוּן אַלַאתּ אַלרִּגַּאל עֲלַי' (א) אַלנִּסַא, וְלַא יַלבַּס אַלרִּגַּאל זַיּ אַלנִּסַא" (לא יהיו כְּלֵי הגברים על הנשים, ולא ילבשו הגברים כמו הנשים"). רש"י מבהיר את האיסור; כיון שיש בכך מטרה: "לילך ולישב בין הנשים". ר' אליעזר בן יעקב שאמר: "שלא יכחול ושלא יפרכס בבגדי צבעונין כאשה", ור' שמואל צ'אהרי מסביר את הענין בספרו "דברי שמואל", בזו הלשון: "האיש העושה מעשים שיתדמה בהם לאשה, הרי הוא תועבה ומעשיו תועבה..." והוא מוסיף בהמשך: "ואחת מדרכי עבודה זרה ומעבודתה, שהאיש ילבש מלבוש אשה בעבודת כוכב נוגה, והאשה תלבוש מלבוש איש בעבודת כוכב מאדים, וכבר זכר כל זה רבינו הרמב"ם ע"ה בחלק שלישי מהמורה... אמרו החכמים ע"ה, אסור להסתכל בבגדי צבעונין של אשה, מפני שזה מביא לידי הרהור עבירה, ומכל שכן כשהם עליו לבוש בהן. ומכאן אנו למדין למה שהורגלו המון העם בהיתר ללבוש איש בגדי אשה, ואשה בגדי איש ביום הפורים, מפני שנתלו באחד מגדולי האחרונים שהתיר להם התועבה הזאת ביום הפורים, ואין איש שם על לב, היאך אפשר שתתבטל מצות לא תעשה של תורה ביום אחד בשנה, ואין ספק שהתועבה הזאת קיבלו אותה ההמון ממנהגי עם שיש להם יום אחד בשנה שהזנות מותרת בו להם, ברוך השם א-לוהי ישראל שקידשנו בקדושתו".

כאמור לעיל, עיקר השמחה בפורים מבוססת על קיום ארבע המצוות ככתבן וכלשונן. ההתנהגות בבתי הכנסת ובתוך הבתים, מושתתת בעיקר על הצד הרוחני ועל שמחה של מצוה לשמה, ולאו דוקא על הסממנים החומריים שבאמצעותם משתעשעים בני הנעורים מחוץ לבתי כנסת.