בלוג יהדות חברה וקהילה

https://teman.org.il/sites/default/files/dd198ec.jpg

מאז יצאו אבותינו ממצרים עד שנה זו, חלפו 3331 שנים ואם נוסיף 400 שנה שקדמו ליציאת מצרים, כלומר מתאריך ברית בין הבתרים שבה הובטח לאברהם אבינו "לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת" (בראשית טו,יח), או מאז נאמר לאברהם אבינו "יָדֹוַע תֵּדַע, כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ, בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אוֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (שם טו, יג), הרי זו ראשית ההתהוות היהודית של עם ישראל וגלגוליה השונים בארץ ישראל ובארצות פזוריהם בנכר.

לזכר ההתהוות הראשונית של האומה היהודית, ועל פי מִצְוַת התורה, אנו חוגגים חג הפסח ברוב פאר ומשחזרים לבנינו ולנו, אותן שנים של שעבוד במצרים והגאולה מעבדות לחירות.

ההתכוננות לחג הפסח היא גדולה מאד, במיוחד ביהדות תימן שכל ההכנות העיקריות נעשות בכל בית ובית, החל מאסיפת החיטה משעה קצירה, ברירת גרעיני החיטה לקראת הטחינה וכיוצא בזה ועד לאפיית המצות בערב החג. מאמצע חודש אדר, זוכה תימן לגשמים שממלאים את מאגרי המים. היהודים נהנים מהעונה הזאת לקראת חג הפסח, ובכל עיר ומושב מנצלים את המאגרים או הנחלים כדי לרחוץ כלים ולנקות כל מה שצריך לנקות ולגנוז. אצל כל קהילה וקהילה בתימן גדולה מאד, משום שכל אחד חש בלבו את החובה להתכונן לחג הפסח ולהשקיע כל מאמץ גופני וכספי כדי לממש את חגיגת חג החירות.

התורה קבעה חודש ניסן לראש השנה ההיסטורי "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה, לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שמות יב, ב) ואילו כינוּיו "חודש האביב" כפי שנאמר: "הַיּוֹם אַתֶּם יוֹצְאִים בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב" (שמות יג, ד). החג עצמו נקרא "חג המצות". המונח "פסח" הוא על שם הקרבן שהיו מקריבים בני ישראל בנדודיהם במדבר ועל שם קרבן פסח שהיו אוכלים אותו בליל ט"ו בניסן בחגיגת הפסח שחגגו הם ובני משפחותיהם.

במסכת ראש השנה קבעו חז"ל ארבעה ראשי חדשים: אחד בניסן ראש השנה – למלכים ולרגלים. אחד באלול – ראש השנה לְמַעֲשֵׂר בְּהֵמָה. אחד בתשרי – ראש השנה לַשָּׁנִים וְלַשְּׁמִטִּין וְלַיּוֹבְלוֹת, לַנְּטִיעָה וְלַיְרָקוֹת. אחד בשבט – ראש השנה לאילנות, אך בית הלל החליטו כי ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות. שלושת הרגלים, מוכתרים בשלוש העונות: חג הקציר – בפסח. חג הביכורים – בשבועות. חג האסיף – בסוכות. שלושה יסודות התהוו בחג הפסח: פסח, מצות. ועם כניסת בני ישראל לארץ ישראל נתהווה היסוד השלישי ה"עומר" שהוא יסוד חקלאי החל בחודש האביב וזהו חג הקציר שנאמר: "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַּבָּתוֹת תְּמִימוֹת תִּהְיֶינָה" (ויקרא כג, טו).

כמה שמות יש לחג הפסח?

 א) חג האביב – כי החג חל בעונת האביב. ב) חג החירות – כי יצאו ישראל מעבדות לחירות. ג) חג הַמַּצְּוֹת – כי אכלו בו מצות ולא חמץ. ד) חג הפסח – כי הקב"ה פסח על בכורי ישראל והציל את בכוריהם.

בחג המצות קיימות שלוש מצות עשה: א) להשבית שאור (חמץ). ב) לאכול מצה בליל הפסח. ג) לספר ביציאת מצרים. ואילו חמש מצות לא תעשה הן: א) שלא לאכול חמץ ביום ארבעה עשה. ב) שלא לאכול חמץ כל שבעה. ג) שלא לאכול תערובת חמץ. ד) שלא יֵרָאֶה חמץ כל שבעה. ה) שלא יִמָּצֵא חמץ כל שבעה.

לגבי ליל הסדר המקור בתורה: "וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה, צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרוֹרִים יֹאכְלֻהוּ" (שמות י"ב ח) "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם (שם י"ג, ח). שני הפסוקים הנ"ל, הם המקור הראשון לטכס החגיגי של ליל הסדר. כיצד הוציאו אבותינו מִצְוֹת אלו לפועל? על אכילת הפסח במצרים ניתנה הוראה מפורשת: "וְכָכָה תֹּאכְלוּ אוֹתוֹ: מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים, נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיַדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אוֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן" (שמ' י"ב, יא) אבל על צורת ה"הגדה" לַבֵּן, כנאמר בפסוק, " וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ" אין שום רמז. גם במקומות אחרים במקרא, שבהם מדובר על חג הפסח בכלל, כמו ספר דברים פרק ט"ז, או על חגיגתו בימיהם של יהושע, חזקיהו, יאשיהו ועזרא, לא מצאנו תשובה לשאלה זו. ההסבר הסביר שנשאר לנו, הוא זה שחז"ל הסבירו לנו כפי שניתן לקרוא ב"הגדה" עצמה, ושממנו אנו למדים את מצות ההגדה לַבֵּן.

בליל הסדר נוהגים אנו להניח על השלחן שני תבשילין – זְרֹוַע וּבֵיצָה, המסמלים את הקרבנות שהיו מקריבים באותו לילה בזמן שבית המקדש היה קיים. הזרוע מסמלת את קרבן הפסח, ואילו הביצה, סמל ל"קרבן חגיגה" שהיו אוכלים לפני קרבן הפסח , משום שהפסח נֶאֱכָל על השׂובע. הרמב"ם, הביא טעם לְמִצְוַת שחיטת הפסח ואכילתו: ... "ולתכלית זו, כדי לקבוע בלבנו האמונה האמתית בה' ולסלק ממחשבתנו האמונות הנפסדות שהיינו משוקעים בהן במצרים, ציוה ה' לשחוט כבש הפסח, לפי שהמצרים (הקדמונים מ"י) היו עובדים לכבשׂ, רוצה לומר, למזל טָלֶה, ועל כן היה אסור עליהם שחיטת הצאן. בעבור זה הענין בעצמו, נצטוינו לשחוט כבשׂ הפסח ולזרוק דמו במצרים על הפתחים מבחוץ, כדי להינקוֹת מן האמונות ההן, ולהודיע כי אנו מחזיקים בְּהֶפְכָּם, ולהאמין כי הדבר שהיו חושבים סיבת הקצף והנגף, היא סיבת החיים ובו יינצלו מן המות" (מורה נבוכים) וטעם זה שייך גם באכלנו על סדר הלילה הזה, כל בשר אחר וביצה שאף היא יוצאת מן החי, וכל דבר היוצא מן החי, הַמִּצְרִים ההם לא היו אוכלים מפאת אמונת ההבל.

מצוות ליל הסדר, מבטאות את שֶׂגב החשיבות המיוחדת שהיהדות מייחסת לערכים החינוכיים ולהעברת הזהות היהודית לדורות הבאים, עפ"י הציווי "והגדת לבנך". כאמור, מכאן בא השם "הגדה" שבאמצעותה אנו מספרים לילדינו את מה שאירע לאבותינו בראשית דרכם ושמירתם על צביונם המיוחד ודפוסי התנהגותם, לשונם, שמותם ומלבושם. בקיום מצוה זו, טמון סוד הישרדותו של עם ישראל, למרות הפיזור, הסבל וחיי הנדוד שעברו עליו.

חג הפסח; שזכה לשלשה כינויים נוספים (חג המצות, החירות, האביב), כולל כל המרכיבים של ההוויה היהודית: גלות, סבל, אמונה, ניסים, חירות, גאולה, מתן תורה, נדידה, כניסה לארץ. מרכיבים אלה משולבים ואחוזים זה בזה לאורך כל ההיסטוריה היהודית, ובאים לידי ביטוי חזק ומוחשי בחג הפסח.

חג הפסח במדינת ישראל המחודשת כשהוא נעשה כהלכתו, יש בו משום התגשמות חזון הגאולה, בהתקבץ עם ישראל מארצות הפזורה, ובשיבתו לארצו, לחיות בה כעם חפשי, יש בכך סמל ליציאה מעבדות לחירות. יתרון מיוחד לחג זה, שהוא משקף במהותו צירוף חזון חירותו של האדם, בעונת התחדשות הפריחה בתקופת האביב, אביבו של האדם והתגברות רצונותיו ושאיפותיו לחיי דרור ועצמאות.

חג הפסח, הוא הראשון במסלול החגים של עם ישראל, ואף החשוב שבהם, כיון שהוא אבן יסוד בהתהוות היהדות, בעיצוב הזהות היהודית ובהעמקת השרשיות והשייכות לעם ישראל, לעֲבָרוֹ ולעֲרָכָיו הנצחיים.

חג הפסח, מבטא את סיפור לידתו והתהוותו של עם ישראל. עם שסבל בראשית דרכו מחיי עבדות תחת שלטון עריצים אכזרי, נבחר ע"י הבורא יתעלה להיות עם סגולה כדי למסור לו את התורה ולהעביר באמצעותו את האמונה בא-ל אחד לכל האנושות.

חג הפסח, משקף את שגב החשיבות המיוחדת שהיהדות מייחסת לערכים החינוכיים ולהעברת הזהות היהודית לדורות הבאים עפ"י הציווי "והגדת לבנך". מכאן בא שם "הגדה" שבאמצעותה אנו מספרים לילדינו את מה שאירע לאבותינו בראשית דרכם ושמירתם על צביונם המיוחד ודפוסי התנהגותם, לשונם, שמותם ומלבושם. בקיום מצוה זו, טמון סוד הישרדותו של עם ישראל, למרות הפיזור, הסבל וחיי הנדוד שעברו עליו.

חג הפסח, כולל כל המרכיבים של ההוויה היהודית: גלות, סבל, אמונה, ניסים, חירות, גאולה, מתן תורה, נדידה, כניסה לארץ. מרכיבים אלה משולבים ואחוזים זה בזה לאורך כל ההיסטוריה היהודית, ובאים לידי ביטוי חזק ומוחשי בחג הפסח. יתרון מיוחד לחג זה, שהוא משקף במהותו צירוף חזון חירותו של אדם, בעונת התחדשות הפריחה בתקופת האביב, אֲבִיבוֹ של האדם והתגברות רצונותיו ושאיפותיו לחופש ודרור, שלום ובטחון.

comments powered by Disqus