חודש תמוז מתקשר עם זיכרונות של תחילת המצור על ירושלים, תקופת בין המצרים, חורבן הבית וגלות. יהודי תימן גלו מהארץ כבר בתקופת בית ראשון ולאחר חורבן בית שני. עדות לכך ניתן למצוא בספרו ההיסטורי של הרב עמרם קורח, רבה הראשי האחרון של יהדות תימן – "סערת תימן".
במאמר קצר זה נראה את עניין האהבה שצריכה להיות בין בני אדם. יהודי תימן ידעו לשמור על חיי חברה ורוח, וזה ניכר בעיקר בבית הכנסת אשר כולם מסתופפים ולומדים יחד את ספרי הכתובים במועד, וכן שיר השירים שבת בשבתו וכמובן יום יום בלימוד ותפילה לה' יתברך. יהודי תימן שמרו ואחזו במסורת אבות שבעיקרה עומדת אהבת ה'. אך הקב"ה מחייב אותנו לאהוב את החבר שאם לא כן אין רוח הבריות נוחה ושקטה.
בתלמוד פזורים כמה סיפורים על אמוראים שנוהגים בהליכותיהם לפנים משורת הדין: מסופר על רב פפא ואדם נוסף שהפסיקו סעודתם עבור חכם אחר שסעד עמהם וסיים אכילתו אע"פ ששניים אין מפסיקים עבור אחד(הל' ברכות ז,ו) וכן פלוני שנצרך למעות ומכר את שדהו לרב פפא לבסוף התברר שאינו נצרך, ורב פפא הסכים לבטל את המכירה ולהחזיר לו שדהו אע"פ שאינו חייב בכך (כתובות צז,א) וכן ר' חייא ראה דינר של אישה אחת ואישר לה שהוא דינר טוב ונמצא שהוא דינר רע ושילם הרב מכספו אע"פ שהוא
מהלל העדני, בשמו המקורי – שלום מהלא בן יעקב, נולד בעיר הנמל עדן בשנת תרמ"ד (1883), עלה ארצה בשנת תר"ץ (1930), התיישב בתל אביב ונפטר בה בשנת תשי"א (1950).
מהלל העדני – המשכיל שבחבורה: המתעד של קהילת יהודי עדן[1]
בסקירתנו ההיסטורית עד כה הגענו עד לימיו של הרמב"ם במאה ה-12, עמדנו על קשריו ההדוקים עם יהדות תימן, ובמיוחד בכתב העידוד והתמיכה ששלח אליהם בעניין הופעתו של משיח השקר דאז. במאמר קצר זה ובהמשך הגיליונות נרחיב את היריעה בעניין תופעת המשיחיות בתימן ונבדוק אם התקיימו יחסי גומלין בין המוסלמים המקומיים לבין היהודים בעניין זיקה משיחית זו. (עפ"י מאמרו של פרופ' י.
כ' ב' – "ולא היה מים לעדה" – מדוע? ה'כלי יקר' מסביר על שלא ‑‑‑‑‑ כראוי את מרים, וכדי שירגישו בהיעדרה נחסרו להם המים, למען ידעו כי ה‑‑‑‑‑ היתה בזכות מרים.
שתי השקפות עולם מנוגדות דחה הרמב"ם בכתביו. האחת אשר רואה את כל המתרחש בעולם כמעשה ישיר של הקב"ה, ואינה רוצה להכיר בשום חוקיות הנראית לעינינו (א,עג הקדמה שישית ושביעית, ובחתימת חלק א), והאחרת אשר רואה בעולם רק חוקיות שלפיה מתנהל העולם, ואינה מכירה כלל בהשגחה עליונה אשר מתערבת ומשפיעה על מהלכי המציאות (ג,יז). מהי אם כן ההשקפה הראויה לפי הרמב"ם? דרך האמצע כמובן. החוקיות המתגלה לעינינו חושפת את חוכמתו של הקב"ה, חכמה היכולה להביא אותנו להכרתו ואהבתו (ראה הל' יסודי התורה ב,ב ובמורה ג,כח).
ומדים יחד את ספרי הכתובים במועד, וכן שיר השירים שבת בשבתו וכמובן יום יום בלימוד ותפילה לה' יתברך. יהודי תימן שמרו ואחזו במסורת אבות שבעיקרה עומדת אהבת ה'. אך הקב"ה מחייב אותנו לאהוב את החבר שאם לא כן אין רוח הבריות נוחה ושקטה.
בתלמוד פזורים כמה סיפורים על אמוראים שנוהגים בהליכותיהם לפנים משורת הדין: מסופר על רב פפא ואדם נוסף שהפסיקו סעודתם עבור חכם אחר שסעד עמהם וסיים אכילתו אע"פ ששניים אין מפסיקים עבור אחד(הל' ברכות ז,ו) וכן פלוני שנצרך למעות ומכר את שדהו לרב פפא לבסוף התברר שאינו נצרך, ורב פפא הסכים לבטל את המכירה ולהחזיר לו שדהו אע"פ שאינו חייב בכך (כתובות צז,א) וכן ר' חייא ראה דינר של אישה אחת ואישר לה שהוא דינר טוב ונמצא שהוא דינר רע ושילם הרב מכספו אע"פ שהוא 
