הכל

אשרס, משה בן יוסף

ר' משה בן יוסף אשרס העתיק את פירוש רש"י לתורה בישוב אלאסי בשנת תי"ז (1657). לא ידוע לי היכן ממוקם הישוב, ויתכן כי מדובר בישוב אללסי שבמחוז ד'מאר, כפי שרשום ברשימות הישובים בתימן שהכין גויטיין.

הפירוש לתורה חולק ע"י בעלי כתב היד לשניים, בכרך א' בראשית ושמות, כאשר סוף הפירוש לשמות נמצא בתחילת כרך ב'. בכרך א' קצ"ט דפים ובכרך השני רי"ג דפים.

בקולופון בסוף חומש ויקרא כותב הסופר, דף 69ב':

באולי, בניה בן סעדיה*

ר' בניה בן סעדיה בן כלב בן מחפוץ' אלבאולי העתיק בשנת ק"ב (1342) ספר שאינו ידוע לנו. בידינו נותר רק דף האחרון של כתב היד ובו הקולופון. החיבור הועתק במימון ר' שלמה בן יוסף ענסי. הוא עיטר בקישוטים את הקולופון, ונראה כי היה סופר מקצועי.

להלן דף הקולופון:

באסל, זכריה בן סעדיה

ר' זכריה בן סעדיה באסל העתיק קובץ בנושאי השחיטה, וכן את הספר ימין משה בשנת תרי"ג (1853). לא ידוע מקומו.

בכת"י ש"ז דפים, ובו קובץ חיבורים שחלקן אינם משל הסופר. ס"ח הדפים הראשונים הוא בעל הטורים לתורה בכתב שונה. בקובץ גם הלכות שחיטה לרמב"ם עם פירוש, שו"ת בנושאי שחיטה וחיבורו של ר' משה וינטורה ימין משה. כה"י הועתק במימון ר' יחיא בן שלמה אלזוקאע.

בקולופון כתוב:

באסל, יחיא

מרי יחיא באסל נולד בכפר עפאר שבמחוז כוחלאן במרכז תימן בשנת תרט"ו (1855) בערך. הוסמך לשחיטה ע"י מרי חיים קורח.

שימש רב הקהילה במחצית הראשונה של המאה העשרים. עסק רבות ברפואה ובתורת הקבלה. התפרנס ממקצועו נפח. עבודתו היתה מקצועית מאוד ורבים פנו אליו. מצבו הכלכלי היה טוב ונחשב עשיר גדול.

הוא חזה את העלייה הגדולה לארץ, וסמוך למותו יעץ להם למכור את כל הרכוש, שכן בעלייה לא ניתן לקבל את המחיר המלא אם יצליחו כלל למכור.

נפטר בעפאר בשנת תש"ד (1944).

בבלי, סעדיה בן יעבץ

מרי סעדיה בן יעבץ הבבלי היה מגדולי חכמי תימן במאה הי"ג. הוא חי, כנראה, בעדן ונולד בתחילת המאה הי"ג. הוא ידוע לנו מתוך חיבור תלמידו מרי יחיא בן סעדיה אבן אלחואס, שחיבר את ספרו בעדן בשנת ס"ח - 1308. החיבור עוסק בהלכות שחיטה וטרפיות ואיסורי מאכלות, ובנוי בצורת שאלות ותשובות.

מדברי תלמידו בסיום:

בדח, שלום בן יחיא

ר' שלום בן יחיא בדח העתיק את מדרש חמדת ימים לר"ש שבזי בשנת תקנ"א (1791). לא ידוע מקומו המדויק, ועפ"י סימנים שונים ניתן להסיק, כי המדרש הועתק באחד הישובים בדרום תימן. כה"י גדול ובו ר"ל דפים, והוא החלק השני לחומשים ויקרא-דברים. יתכן כי העתיק רק חלק זה, ויתכן כי החלק הראשון לא הגיע לידינו. בשולי הדפים ישנן לעתים הגהות ותוספות כמו בדף 66 ע"א: "וגם הובא בתיקוני שבת של ר' אברהם הלוי בקיצור ר"ח הקצר...".

כה"י הועתק במימון ר' יוסף בן יצחק בן עמראן גבאי.

לא הצלחתי לזהות את כל הסימנים שרמז הסופר בקולופון, ובעזרת ידידי ציון בר מעוז הצלחנו לפענח

חלק מהכתוב בקולופון:

בדוח, חיים בן שלום

מרי חיים בן שלום בדוח שימש, כנראה, דיין בעיר נאדרה שבדרום תימן, מקום מושב השלטונות ובית המשפט, מרחק של כשלוש שעות הליכה ממזרח לישוב אגברי, לא הרחק מסדה. הוא נולד בסוף המאה הי"ט או בתחילת המאה העשרים. הוא גר בשכונת אלגביב, וידוע כי היה לו בן זכר אחד.

הוא חתום כדיין עם מרי יחיא צאלח סאלם עמראן על פסק דין בחודש שבט תש"ח (1948), בהסכם בעניין המנהיג בבית הכנסת של קהילת דאר סעיד, ועל תביעת פיצוי בין שני בעלי הדין שנפגעו זה מזה.

בדיחי, אברהם בן יהודה*

ר' אברהם בן יהודה בדיחי נולד בצנעא בשנת תר"ט (1849), ויש המקדימים לשנת תר"ב (1842). למד תורה אצל מרי שלום מנצורה ומרי יוסף קורח.

הוא היה מגדולי החכמים והדרשנים בצנעא ושילב גם קבלה בדרשותיו. מונה להיות אחראי על קופת הצדקה הציבורית "ונעתקה מידיו בחייו". שימש ש"צ בבית הכנסת של מרי יחיא קאפח החכם באשי ויד ימינו, ותקופה מסוימת שימש דיין בבית דינו של מרי יחיא יצחק הלוי, הרב הראשי. שימש גם מרי של בית כנסת מהרי"ץ בצנעא. עניו וצנוע היה כדרכם של חכמי תימן.

התפרנס ממלאכה כדרך כל חכמי תימן, היה צורף, ומצבו הכלכלי היה טוב.

בדיחי, יוסף בן ישראל

ר' יוסף בן ישראל בדיחי העתיק דיואן בעיר תנעם שבמרכז תימן בשנת ש"מ (1620).

בכה"י קנ"ב דפים קטנים, קשים מאוד לקריאה. את כתב היד העתיקו כנראה שני סופרים שונים. באחת הכתיבות כתוב בדף 104א': "העתק של הסופר ר' ישע בן דוד בן נחום הלוי מהעיר חמדה". את שם המעתיק ר' יוסף בן ישראל בדיחי רשמתי עפ"י כרטיס כה"י.

בדיחי, יוסף בן שלום

מרי יוסף בן שלום בדיחי נולד בצנעא בשנת תקפ"א (1821) בערך. הוא היה מגדולי חכמי צנעא, ולמד תורה בחברת חכמי הישיבה הכללית. הוא מונה להיות חכם באשי שלישי מאז שבטלו בתי הדין הקבועים בצנעא. לאחר שנה התפטר כיוון שלא אהב את השררה, והחליפו בתפקיד חכם באשי הרביעי ר' יוסף אהרן עמר. הוא חתום על פסקי דין, תשובות ואגרות. בשנת תרמ"ג (1883) הוא חתום עם חכמי הישיבה בנושא קופות הצדקה, בשנת תרמ"ו (1886) הוא חותם על תקנות ציבור, ובשנת תרנ"ח (1898) הוא חתום עם חברי בי"ד וחכמי הישיבה על אגרת לירושלים.

עמודים

Subscribe to הכל