הכל

מרי סעדיה בן עואץ אחרק נולד בשנת תרנ"ח (1898) בכפר אלג'רין במחוז ירים במרכז תימן. למד תורה אצל מרי יהודה שרעבי ומרי יחיא נחום, והוסמך על ידם לרבנות. התפרנס ממקצועו נפח.

עבר לגור בכפר הסמוך צלאחיית, ושם שימש רב הקהילה. כמקובל בתימן עסק בכל הצרכים הרוחניים ואף בייצוג כלפי השלטון. זכה להערכה בקרב הקהילה והשלטון. עסק בהצלת יתומים משמד האיסלאם ועסק בגמילות חסדים.

עלה לארץ בעלייה הגדולה והתיישב במושב שתולים שליד אשדוד. אף במושב עסק בהנהגת הקהילה.

נפטר במושב שתולים לפני חודש אב תשמ"ח.

ר' יהודה אלחריזי ביקר בארץ ישראל בראשית המאה הי"ג, ובשנת ד'תתקע"ו (1216) בערך ביקר בירושלים. בספרו הוא כותב:

"ושם מן האשקלונים קהל מעולה ובראשם השר ר' סעדיה איש ימיני והוא משכיל ונחמד ושכלו לא ימד".

ניתן להסיק, א"כ, כי בתקופה זו הייתה קהילה של יהודים שעלו מתימן והתיישבו באשקלון, וחלקם לפחות עלה להתגורר בירושלים, וכי בראש קהילה זו עמד מרי סעדיה, שכנראה היה מנהיג קהילת יהודי אשקלון ולא רק ראש יוצאי תימן.

תיאור זה מחזק את המסקנה, כי יהודים מתימן עלו לא"י במשך כל ההיסטוריה. הוא מזכיר שם, כי פגש יהודים בירושלים שעלו מצרפת, וכן מן המערב, כנראה יהודים מצפון אפריקה.

ר' זכריה בן נתן אכלופי העתיק את מדרש הגדול בישוב בית עגל בשנת שע"ו (1616). הישוב נמצא במחוז חימה, במרכז תימן.

בכה"י קס"ב דפים, ובו מדרש הגדול לחומש בראשית. עפ"י תיאורו בקולופון, מצבו הכלכלי היה קשה, וכי השלים את ההעתקה של המדרש לבראשית ביום שלישי, כ' בתמוז. לא ידוע האם העתיק את המדרש גם לחומשים אחרים.

בקולופון כתוב:

"נשלם בתלתא בשבא דהוא עסרין בירח תמוז שנת אתתקכ"ז שנין לשטרי (שע"ו - 1616) במאתה בית עגל יחרוב ויצדי וירושלם תתבני ותשתכלל, יהא סימן טוב על דכתב יתיה ליה לנפשיה, אלהים יזכיהו להגות בו כדכת' לא ימיש...

ר' יהודה בן נחום בן דוד אכלופי העתיק את מדרש מגילת אסתר בשנת שצ"ו (1636) בישוב חצן בני קחאטיר. עפ"י י"ל נחום הישוב נמצא במחוז שרעב. ואולם, כיוון שרוב בני משפחת אכלופי חיו במחוז חימה ממערב לצנעא, מסתבר יותר לומר, כי מדובר בישוב שהיה ממוקם על מבצר (חצן - מבצר) באיזור חימה. המדרש חובר ע"י מרי דוד בן עמרם עדני, מחבר מדרש הגדול, ונדפס פעמיים עפ"י שני כתבי יד מתימן. חשיבות החיבור גם בעובדה, שהוא משמר נוסחאות וגירסאות מקוריות ועתיקות. כת"י נמצא בספריית אוקספורד. נראה, כי הוא קרוב משפחה של ר' זכריה בן שלום אכלופי (ע"ע קודם).

בקולופון כותב הסופר: