הכל

מרי סעדיה בן סעדיה בוטא למשפחת פתיחי נולד בשנת תרי"ח (1858) במרכז תימן, אך לא בצנעא כנראה. הוסמך לרבנות בחיי אביו בשנת תרל"ו (1876). בן ח"י שנים נשא אישה, אך נישואיו לא עלו יפה, ולאחר גירושיו עזב את משפחתו מרוב ייסורים, והחל לנדוד בתימן מתוך מטרה לעלות לא"י. בנמל חודידה לא עלה על האוניה כאשר הפליגה למצרים משכחה או מתרדמה, חזר לתימן בחוסר כל, והגיע לכפר גבר שעל הר צעפאן שבמרכז תימן, שם לימד תורה לתשב"ר. בשנים תר"מ- תרמ"ה (1880-1885) שימש מרי הישוב.

מרי מנחם בונינו נולד בעדן בסוף המאה הי"ח כנראה. הוא היה דיין שני בעדן באמצע המאה הי"ט. ר' יעקב ספיר אשר ביקר בתימן בשנת תרי"ט (1859) מתארו כישיש בשנה זו. הוא שימש בבי"ד בחברת ראב"ד מרי יצחק כהן שהיה סגי נהור, והדיין השלישי מרי שמואל דיין הישיש. ספיר כותב, כי בשנה זו מנתה הקהילה היהודית בעדן כ-950 בתי אב, מרביתם נפלטים מעיר מוכ'א שנחרבה. בית כנסת גדול ויפה היה בעדן שהכיל כ-000,2 איש, מבנה לא אופייני בתימן. התפללו על מחצלאות כמנהג תימן וחלצו נעליים מחוץ לבית הכנסת. ספיר מתאר עוד, כי הגביר ששון בן דוד ששון מבומבי - הודו תרם סכום גדול לקניית כיסאות לבית הכנסת, אך המתפללים העדיפו את המחצלאות.

מרי סעדיה בוסי היה דיין באחד הישובים במרכז תימן בתחילת המאה הי"ט. הוא חתום על פסק דין העוסק בפשרה של חוב בשנת תקע"ח (1818). יחד עימו חתומים מרי שלמה בסיס ומרי יחיא דחבאש. בזמן העלייה לארץ רוב משפחת בסיס באה מן העיר רדאע שמדרום לצנעא. מאידך גיסא, הנדידה בתימן הייתה גדולה, וקשה למקם אותו ברדאע כאשר מדובר בפער של כמאה וחמישים שנה. ועוד, ידוע לי על משפחת דחבאש אשר הייתה גם מצפון לצנעא, ולכן להערכתי חי במרכז תימן.

המתדיין בשטר הוא סעיד כהן. בשטר אין מוזכר מקום הכתיבה.

ראה גם: אכלופי.