אוצר הפתגמים

מקורו של משל זה, לקוח משיר תימני, והמשכו: כֻּל מַא אַצ'לְמַתּ לַא בֻּדּ מַא תֻּגַּלַּא" (כל אימת שתחשך, סופה (שתתבהר) שתואר)

כיון שאין לו כסות אחרת, השתמש בבגד המשי השמור לימי חג

ר"ל; אדם מבוגר יאכל לפי הצורך, ואילו התינוק צריכה האם לדעת כמה הוא צריך לאכול.

גבה הקומה משתהה באכילתו בגלל שזרועותיו ארוכות. עד שהוא נוטל הפרוסה ומכניס לפיו, לוקח לו יותר זמן, מה שאין כן

בצעדי הילוכיו שקשה להתוות לפסיעותיו. לעומת זאת, נמוך קומה, זריז באכילתו ופסיעותיו קצרות יותר.

בעל המשל ממליץ: כדי שלא תרעב, אכול עם הגבוה, ובכדי שלא תתיגע, לך עם נמוך הקומה.

כיון שבעשרו עושה צדקה וחסד עם הבריות אין סכנה שייכנס לגיהנם, ואין חשש שיתקנא מאשרו של שכנו.

כיון שהוא מנהל חייו בדרכי ההגינות, אהוב על הבריות ואהוב בתוך ביתו.