בלוג יהדות חברה וקהילה
בכתב העת תימא טז (שיצא לאור החודש ע"י האגודה לטיפוח חברה ותרבות תיעוד ומחקר – נתניה בעריכתו של מכובדנו פרופ' יוסף יובל טובי) כתבתי מאמר על רבי יחיא אלצ'אהרי (להלן: מהרי"א). ארצה במאמר קצר זה לפרוט בקצרה על דמותו של החכם התימני. רבי יחיא בן סעדיה אלצ'אהרי (להלן: צ'אהרי) היה מגדולי חכמי תימן ומשורריה. נראה שנולד בקהילת אלצ'אהִרה בשנת רס''ה (1505) ונראה שנפטר בשנת שמ''ג (1583). חי רוב חייו בתימן, נשא שם שתי נשים קודם יציאתו למסעותיו בארצות שונות, ושתי נשים אחרות בהגיעו להודו ולפרס. חי בתקופה הרת גורל ליהודי תימן. עליית בני טאהר לשלטון בתימן (1454–1517) ערערה את מצב יהודי תימן מבחינה מדינית ופגעה קשות בתרבותם. לכן, סייעו לצבא הפורטוגלי להפיל את שלטון בני טאהר. תגובת המלך הטאהרי לא איחרה לבוא – גזֵרה על חיסול היישוב היהודי בחצרמוֶת. וכך, בהגיע צ'אהרי לחצרמוֶת בשנות הששים במאה הט"ז, לא מצא בה קהילות יהודיות. הכיבוש התורכי בראשית המאה הט"ז היטיב את מצב היהודים מבחינת יחס השלטון אליהם, אך מצד אחר הגביר את עוינות המוסלמים המקומיים כלפיהם.מהרי"א חיבר בין עולם הפילוסופיה, ההלכה וההשכלה לבין עולם הקבלה, הסוד והרוח. כמו כן הוא שילב בין מדעי הרוח וההשכלה ללימוד ההלכה. מהרי"א היה גדול המשוררים בתקופתו ובין גדולי משוררי תימן בכלל. הוא כתב ספר על מסעותיו ובנוסף כתב תשובות הלכתיות לשאלות שנשאל על ידי חכמי תימן.
מהרי"א היה סופר פורה ביותר. כתביו וחיבוריו עוסקים במקרא, משנה, אגדה, הלכה, פילוסופיה, שירה וקבלה. מהם ניכרת גדולתו והיקף ידיעותיו הרחבות. מהרי"א היה חכם תימני, שהיה פתוח לעולם ספרותי חילוני ואף שאב ממנו את הדברים שהיו בעיניו נצרכים וחשובים. מתוך כתביו ניכרת השכלתו הרחבה, בעיקר בספרות הקבלה והשליטה בכל מכמני הספרות העברית והערבית של ימי הביניים וכן ההשכלה החילונית.
במאמר עמדנו על שיטתו הפרשנית של צ'אהרי על פי פירושו 'צידה לדרך' לס' בראשית. פירושו של צ'אהרי אף מתייחד בכך שהוא נע ונד בין שני קצוות שונים לחלוטין: פירושיו הרציונליים והפשטיים של רמב"ם לעומת פירושי הנסתר של ס' הזוהר, דבר המלמד על מורכבות המחבר ועל מורכבות חיבורו, וככל הנראה אין כמותו לפני כן בתימן. זאת ועוד, בפירושו של צ'אהרי לס' בראשית משוקעות אמונות ודעות המביעות את השקפתו הרוחנית, כגון אופן הנהגתו של ה' בעולם, פעולתו לשמור על הצדיק ולזכותו בדינו כדי להביאו לחיי עולם הבא בצורה שלימה, ייסורים הבאים על האדם על מנת לכפר על עוונותיו, ולעִתים הכפרה היא המוות. רעיון חשוב אחר העולה מפירושו הוא שפעמים אין אנו מבינים את אופן הנהגתו של ה' בעולם. אך במבט לאחור על כל המהלך ההיסטורי מתחילתו ועד סופו, מתגלה שהיתה כוונת מכוון בדבר, כגון במכירת יוסף וירידת אחיו למצרים ושעבודם שם.