בלוג יהדות חברה וקהילה

חנוכה – חג החינוך

השורש חנ"ך פירושו: התחלה, ראשוניות והתחדשות; וכמו החניכיים והחך המשתתפים ראשונה בטחינה ובטעימה, כך בחינוך, המחנך - תפקידו להכניס מזון רוחני לנשמת החניך, ותמיד שיהיה בו מן החידוש, מעין ''טעמוּ וראו כי טוב''. המחנך הנבון – ראוי שימדוד את יכולת הקליטה של חניכו: "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל-פִּי דַרְכּו" ; וכפי שאינך נותן לתינוק מזון מעבר ליכולת הקיבולת שלו, שמא תגרום לו לחנק, כך במזון הרוחני - 'חניכת' יתר עלולה לגרום ל'חניקת' החניך ולמאיסת הלימוד. באשר לנס פך (וברבים – פכּים, בדגש!) השמן – יכלו, אמנם, להמתין שמונה ימים עד שתתחדש אספקת שמן הכתית מהגליל, אך הם 'העזו' להתחיל ולחדש את העבודה בשמן שהספיק רק ליום אחד. אם כן, 'חנוכת המזבח' מחנכת להתחיל ולחדש גם אם התנאים אינם מאפשרים; אתה תתחיל, שהרי 'לא עליך המלאכה לגמור'; והנס הוא בעצם החשיבה לחנוך ולהתחיל מחדש למרות התנאים הגרועים.

קרדיט תמונה: ויקיפדיה

מה מקור השם חשמונאים?

מקור השם חשמונאים הינו על פי מוצא המשפחה בנגב יהודה.  "חשמון" ישוב בנגב יהודה (יהושע ט"ו, כ"ו). בשובה מן הגולה התיישבה המשפחה בחשמון; ברבות הימים עברה המשפחה הגדולה לירושלים, ומשפחה קטנה אחת ממנה, משפחת מתתיהו, התיישבה במודיעין, מאז נדבק בה הכינוי חשמונים (= חשמונאים). ("ארץ יהודה" עמ' .248-247 פרופ' שמואל קליין).

מקבי או מכבי , מקבים או מכבים?

בספר החשמונאים כינויו של יהודה היה: מקבי מין המילה מקבת שהיא פטיש גדול. צורת ראשו של יהודה הייתה דומה לפטיש דמוי קרדום - שראשו משוך לפניו ולא לאחוריו וזאת על יסוד הוראות השם "מקבן" בלשון חז"ל (בכורות ז', משנה א' ). מכאן דבק בו ובמשפחתו השם מקבים.  
השם מכבי אינו מופיע בתלמוד ובתפילה והשתרש מאוחר יותר בפני הנוכרים שזה היה שמו של יהודה בנו של מתתיהו. מאוחר יותר אף יחסו לשם מכבי - את הפסוק מי כמוך באלים י' (שירת הים שמות ט"ו, י"א).
אם כן מקור השם הינו מקבים ולימים הפך למכבים.

מה למשפחות שרגר ושמאע בחנוכה?

שמות פרטיים רבים בעברית נושאים משמעות של אור, ורבים מבעליהם בוודאי נולדו בחנוכה: אור, מאור, אורית, אוּרי, אוֹרי, זוהר, זיו, ועוד רבים. ואולם שם אחד עתיק מכל השמות האלה - השם שרגא. שרגא הוא נר בארמית, וגם אור, ומוצאים אותו במדרש יפה הקשור כולו באור: בסיפור מעשה הבריאה כתוב: "וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת-שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים", ואחר כך כתוב " אֶת-הַמָּאוֹר הַגָּדֹל וְאֶת-הַמָּאוֹר הַקָּטֹן" (בראשית א 16). וכך מיישב המדרש את הסתירה: תחילה ברא אלוהים שני מאורות גדולים. אמר לו הירח: "רבונו של עולם אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד?"

על כך נענתה הלבנה  - "לכי ומעטי את עצמך", כלומר הקטיני את עצמך. "אמרה לפניו: רבונו של עולם הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אמעיט את עצמי?" ובורא העולם משיב ללבנה: "לכי ומִשלי ביום ובלילה". על הצעת הפשרה הזאת השיב הירח, בארמית: "...שרגא בטיהרא מאי אהני". כלומר: נר בצהריים – למה הוא מועיל. ומהמילה הארמית שרגא נגזרו השמות: שרגא, שרגר, סרגיי, סרגיו, סרוגי.

וכעת למשפחת שמאע – 'שמעה' בערבית משמעה נר, ודומה לה בעברית 'שעוה' (מ' וע' מתחלפות כמו: שלום-שלוה, ארגון-ארגמן, ערום- ערוה). ומשפחה שמכרה שמן, נרות ופתיליות נקראה 'שמאע', ואצל יהודי תימן - ילדה שנולדה בחנוכה נקראה 'שמעה' ובעברית 'אורה'.