בלוג יהדות חברה וקהילה
רש"י מפרש: לא תשתמש בה. הפועל 'להתעמר' מופיע בתנ"ך בעוד פס' אחד: "וְהִתְעַמֶּר בּוֹ וּמְכָרוֹ" (כ"ד ז'), ופירושו: לא תעשה בו סחורה כדי למכרו. ואת פסוקנו מתרגם אונקלוס: 'לא תִתָּגַר בה' – תגרנות, מסחר.
ומוסיף רש"י: 'בלשון פרסי קורין לעבדות ושימוש, עימראה'. שורש 'עמר' נמצא גם בערבית, ופירושו: בנייה, מלאות, שפע, שגשוג ופיתוח; האורח מברך את בעל הבית באומרו: בֵית אלעאמִר'=שיהיה ביתך מלא כל טוב, ומכאן גם משפחת עמאר – משפחה שעסקה בענייני מסחר ובנייה (משפחת 'בנאי' בעברית – ג'ו עמר=יוסי בנאי) .
שורש זה מושאל גם בהוראת גיל, משך חיים, אריכות ימים – עומְר' – שהרי החיים הם 'בנייה' אחת מתמשכת; וכשאוהבים מישהו אומרים/שרים לו: 'אנְת עומְרי'=אתה אהבת חיי. וכשאתה האמפריאליסט כובש מדינה, מדכא אותה ונהנה מהשפע שלה אתה נקרא בערבית 'מוסְתַעְמִר' בדיוק כמו האדון העברי ה'מתעמר' בשפחה. ולעניות דעתי שורש זה כבר נמצא בעברית במלה 'עומר'; שהרי 'לעמֵּר' פירושו לצבור שיבולים לערמה (עמר=ערם), וכשאתה 'בונה', צובר, ממלא את האלומה בשיבולים, הרי לך ה'עומר', ומכאן גם מידת הדגן – "העומר עשירית האיפה". ואם נחזור, לסיכום, אל המלה 'להתעמר' הרי פירושה 'להתמלא ולהיבנות על חשבון האחר'.
