בלוג יהדות חברה וקהילה
שאלות
- רש"י כ"ו ב' – "מראשית כל פרי" – אלו פרות חייבים בביכורים?
- רש"י כ"ו ה' – "ארמי אובד אבי" – מיהו 'ארמי' ומיהו 'אבי'?
- 'אלו דברים שאין להם ‑‑‑‑‑ הפאה והביכורים', אמנם נקבע שהביכורים אין להם ‑‑‑‑‑, אך חז"ל קבעו שייתן אחד מ‑‑‑‑‑, ובעל הטורים מצא לזה סמך – טנ"א בגימטריא ‑‑‑‑‑.
- רש"י כ"ו י"א – מהו דינו של אדם המביא ביכורים אחרי הֶחג (=חג הסוכות)?
- רש"י כ"ו י"ג – "ונתת ללוי" זה מעשר ‑‑‑‑‑, "לגר ליתום ולאלמנה" זה מעשר ‑‑‑‑‑.
- כ"ו א' י"ב – כמה פעמים חוזר השורש 'נתן' בקטע זה? האם אפשר לשער את סיבת הדבר – מדוע, לפי דעתך, לא נאמר: ''ואלה יעמדו לקלל את העם'', כפי שנאמר על הברכה:"ואלה יעמדו לברך את העם"?
- רש"י כ"ז י"ז – כיצד מַסיגים גבול?
- רש"י כ"ז כ"ד – "מכֶה רעהו בסתר" – וכי מותר להכות בפומבי? אלא על‑‑‑‑‑ ‑‑‑‑‑- הוא אומר.
- רש"י כ"ז כ"ד – כמה 'ארורים' ישנם כאן? מדוע דווקא המספר הזה?
- רש"י כ"ח ד' – הוולדות שהבהמה מוציאה ממעיה נקראות:
‑‑‑‑‑ ‑‑‑‑‑. - כ"ח כ"ב – מהו החולי? א. שורף ומדלדל את בשר הגוף
ב. מדליק ומבעיר את הגוף ג. מקדיח את הגוף ד. שדפון ויֵרקון הן מכות ‑‑‑‑‑. - רש"י כ"ח מ"ב – מה פירוש המשפט: "יְיָרֵש הצְלצל"?
- מהו הקשר בין כ"ח מ"ז לבין תהלים פר' ק' פס' ב'?
למתקדמים:
- כ"ו א' – "והיה כי תבוא אל הארץ" – אור החיים: אמר והיה – לשון ‑‑‑‑‑ להעיר שאין ‑‑‑‑‑ אלא בישיבת הארץ, על דרך אומרו: "אז ימלא ‑‑‑‑‑ פינו" (תה' קכ"ו ב').
- כ"ו ה' – "ארמי אובד אבי" – כיצד מתרגם אונקלוס? וכיצד מבין זאת הראב"ע?
- כ"ו ג' – הרמב"ם: 'נמצאת אומר שהביכורים טעונים ‑‑‑‑‑ דברים: הבאת מקום וכלי, קריאה וקרבן, ושיר ותנופה ולינה'.
- הרשב"ם כ"ו י"ג – "ואמרת לפני ה' א-להיך" – לשם מה יש לומר 'ווידוי מעשר'?
- כ"ו י"ז – את ה' האמרת היום" – ראב"ע: מלשון גדולה, כמו "בראש אמיר" (ישע' י"ז ו'), מהו 'אמיר' בעברית ומהי 'אמירות' עפ"י הערבית?
- שד"ל מסביר את סיבת חלוקת הברכות והקללות בין שני ההרים: הקללות בהר ‑‑‑‑‑, כי הוא מקום חרב, והברכות בהר ‑‑‑‑‑ כי הוא מגדל צמחים והוא סימן לברכה.
- כ"ז ח' – "בָאר היטב" – מה ההבדל בין רש"י לראב"ע?
- כ"ז ט' – כיצד מתרגם אונקלוס את הפועל 'הסְכת'? מהו הפועל העברי המקביל?
- כ"ז כ"ה – "ארור לוקח שוחד" – מהי זהותו עפ"י הראב"ע?
- רשב"ם כ"ח ה' – מהו ההבדל בין טֶנא למשאֶרת?
- כ"ח ח' – "יצו... את הברכה באסמיך" – מכאן למדו חז"ל שאין הברכה מצויה אלא ב‑‑‑‑‑ מן העין.
- כ"ח י' – על הכתוב הזה דרש ר' אליעזר הגדול: 'אלו ‑‑‑‑‑ שבראש' (היעזר בבעל הטורים).
- רמב"ן כ"ח י"ח – ''הקדים בברכות 'פרי בטן' ואחר כך ‑‑‑‑‑
‑‑‑‑‑ (פס' ד'-ה'), כי ‑‑‑‑‑ ‑‑‑‑‑ טוב וחביב יותר, ובקללה איחר אותו, כי העונש יגיעהו תחלה לנכסיו, ואם לא ישוב ישיגהו בפרי בטנו''. - רש"י כ"ח כ"ג – מהו ההבדל בין הקללות כאן לבין הקללות בויקרא כ"ו?
- רש"י כ"ח ל' – "כרם תטע ולא תחללנו" – באיזו שנה מחללים את הפרי?
- מן ההפטרה ישעיה ס' – 3 מיני עצים שהפכו לשמות של מושבים בנגב, מה שמותיהם?
תשובות: 1. שבעת המינים בלבד 2. הארמי – לבן, אבי – יעקב 3. שיעור, ששים 4. מביא ואינו קורא 5. ראשון, עני 6. 7 פעמים, כדי להדגיש שאינך נותן משלך אלא משלו. כי לא רצה להזכיר עליהם פעולת קללה 7. ע"י העברת סימן הגבול לאחור 8. לשון הרע 9. 11. ארורים, כנגד 11 השבטים, את שמעון לא ברך ולא קילל 10. שגר אלפיך 11. א. שחפת ב. דלקת ג. קדחת ד. תבואה 12. הארבה יעשה אותו עני – יחסל את היבול 13. עבודת ה' בשמחה
למתקדמים: 1.שמחה, שמחה, שחוק 2. אונקלוס – הארמי ביקש להאביד את אבי, הראב"ע – הארמי הוא יעקב והוא היה אובד בארם 3. שבעה 4. כדי שלא יבוא לידי שקר ויעכב מעשרותיו 5. ענף עליון, נסיכות (=מקום 'מרומם') 6. עיבל, גריזים 7. רש"י – כתבו ב-70 לשון, הראב"ע – הכתיבה עצמה ברורה היטב 8. אצֵית, לציית 9. עֵד שקר 10. טנא לפרות ומשארת לבצק 11. בסמוי 12. תפילין 13. טנאך ומשארתך, פרי הבטן 14. בפרשתנו – הקללות בלשון יחיד, ובפרשת 'בחוקותי' – ברבים 15. בשנה הרביעית 16. ברוש, תדהר ותאשור.
א. "וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת... וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת" (כ"ז ב'-ג')
האברבנאל לומד מפס' זה את ההבדל הגדול בין הלוחם היהודי לבין לוחמי אומות העולם, כאשר באים להנציח את הכיבושים: "אין ספק שבעוברם את הירדן והיכנסם לארץ ההיא הנכבשת יחנו להקים אבנים גדולות, אבני שיש, ויכתבו עליהם את הדברים לאות ולזיכרון שבאו אל הארץ ההיא בכח גדול וביד חזקה בשבת כך ובחודש כך [ציון התאריך] כפי שהיו עושים הרומים, כי בבואם אל ארץ לא להם כתבו ציונים בדרכים ובכניסות הערים לשם ולתפארת, להיות להם לאות אדנות וחזקה בארץ ההיא. וציווה משה רבנו ע"ה לישראל, שאותו דבר שירצו לעשותו מפאת עצמם כדרך הלוחמים, יעשו אותו לשם מצווה ולכבוד הגבוה [לשם השם], כיוון שלה' הישועה והם לא בחרבם יירשו ארץ".
וראוי לקרוא הדברים הנ"ל מול שער טיטוס שברומא ולהוסיף: טיטוס, טיטוס, היכן אתה והיכן עם ישראל; מה נשאר מכל הגדולה והתפארת של האימפריה הרומית: פסלים, שערי ניצחון, ארמונות חרבים למחצה ושברי אבנים, ואילו אצלנו אבני לוחות הברית והתורה קיימו אותנו מאז ועד היום. ואותה מנורה ששבית והחרותה על השער הנושא את שמך – אותה מנורה היא כיום סמל של עם ישראל שנגאל וחידש את עצמאותו בארצו הריבונית.
ב. "וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ" (כ"ו ה')
הרמב"ם במורה נבוכים ג' נותן טעם למקרא ביכורים : "... התרומה והחלה והביכורים וראשית הגז, שהוא ליתן ראשית כל דבר לשם, לחוק מידת הנדיבות ולמעט תאוות המאכל וקנות הממון.... אבל מקרא ביכורים יש בו מידת הענווה גם כן, שהוא לוקח סל על כתפיו ומודיע חסדי ה' וגמולותיו, להודיע לבני האדם, שמעבודת ה' הוא, שיזכור האדם עיתות צרתו וענייני מצוקותיו וכשירחיב ה' לו; וזאת הכוונה חיזקה אותה התורה במקומות רבים: "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים", מפני שפחד מן המידות המפורסמות לכל מי שגדל בעושר ובנחת, ר"ל הבעיטה והגאווה ועזיבת הדעות האמיתיות, (דברים ח' י"ב) "פן תאכל ושבעת". וכן (דברים ל"ב) "וישמן ישורון ויבעט", ומפני זאת היראה ציווה ה' במקרא בכורים כל שנה לפניו יתברך ולפני שכינתו".
ג. מה בין הקללות שבפרשת 'כי תבוא' לקללות שבפרשת 'בחוקותי'?
הרמב"ן בפירושו לויקרא כ"ו ט"ז מעלה שאלה זו; והוא עונה כי האלות ש'בחוקותי' "ירמזו לגלות ראשון, כי בבית הראשון היו כל דברי הברית הזאת הגלות והגאולה ממנו. שכן תראה בתוכחות, שאמר "ואם בחוקותי תמאסו ואם את משפטי תגעל נפשכם", ואמר "להפרכם את בריתי", והזכיר בהם במות וחמנים וגלולים (פס' ל'), כי היו עובדי עבודת כוכבים ועושים כל הרעות. ושיבת ציון מבבל היתה למרות שלא שבו "בתשובה שלימה לפניו, רק התוודו עוונם ועוון אבותיהם, כמו שהתוודה דניאל (דניאל ט' ה'-ח') "חטאנו ועוינו והרשענו ומרדנו וסוֹר ממצותיך".
"אבל הברית שבמשנה תורה ירמוז לגלותנו זה ולגאולה שניגאל ממנו" – ומתכוון הרמב"ן לגלות אדום, גולת היהודים בימיו בארצות אירופה הנוצרית. ומוכיח זאת מהפס' שבפרשתנו (כ"ח מ"ט): "ישא ה' עליך גוי מרחוק מקצה הארץ כאשר ידאה הנשר", שבאו עליהם עַם רומי הרחוקים מהם מאוד, וזהו "גוי אשר לא תשמע לשונו" (שם פס' מ"ט), מפני רוב ריחוקם מארצנו. וכן "והפיצך ה' בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ" (כ"ח ס"ד), הוא גלותנו היום שאנו מפוזרים מסוף העולם ועד סופו. ואמר (פס' ס"ח): "והשיבך ה' מצרים באניות", ובגלותנו זה היה, שמילא טיטוס מהם ספינות וכן כתוב בספר הרומיים. ומסיים הרמב"ן בדברי עידוד לקוראיו: "והגאולה בברית ההיא השנית, גאולה שלמה מעולה על כולם. והבטיח (שם פס' ה') "והטיבך והרבך מאבותיך", שהיא הבטחה לכל שבטי ישראל, לא לששית העם. ושם הבטיח שיִכרות ויכלֶה המַגלים אותנו, שנאמר (שם פס' ז') "ונתן ה' אלהיך את כל האלות האלה על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך".
