בלוג יהדות חברה וקהילה

מָארִי דַּאוִדּ, מגדולי יהודי צפון תימן, פגש ברעהו הטוב מָארִי יוּסִף, אף הוא מגדולי יהודי הצפון, והזמינו לביתו לשיחת רעים. זה היה לפני עלותם לארץ ישראל.

מָארִי דַּאוִדּ: רצוני לישב עמך בביתי לשיחת רעים.
מָארִי יוּסִף: על העינים ועל הראש. אך מה היום מימים.
מָארִי דַּאוִדּ: רצוני להשיח לבי.
מָארִי יוּסִף: אף אני אשמח לשוחח עמך, וגם לי יש מה לומר לאדוני.
הם ישבו יחדיו בביתו של מָארִי דַּאוִדּ, ואשתו כַּאדְ'יַהּ הגישה להם תקרובת כמקובל. הם בֵרכו את הברכות הראויות, ותוך כדי טעימה מן התיקרובת בִקש מָארִי יוּסִף לשמוע מה בפיו של מָארִי דַּאוִדּ.
מָארִי דַּאוִדּ: יש דבר אחד שמטריד אותי במיוחד, כאן בגולה, בתימן.
מָארִי יוּסִף: יש דברים רבים המטרידים, ולמה אדוני מדבר רק על דבר אחד.
מָארִי דַּאוִדּ: כן, אבל יש דבר מיוחד.
מָארִי יוּסִף: ומהו הדבר.
מָארִי דַּאוִדּ: אתה יודע את חשקי ללמוד תורה, ממש כמותך, ואתה גם יודע את המעכבים המצויים כאן בגלות המרה.
מָארִי יוּסִף: על אלו מעכבים אדוני מדבר.
מָארִי דַּאוִדּ: צורכי הפרנסה. הן נגזר עלינו לעבוד לצורכי הפרנסה, אני בצורפות ואתה ברצענות. ואעפ"י שיכולנו לִטול שכר הרבנות, אבל הרי מסורת בידינו מאבותינו שלא לעשות התורה קרדום לחפור בה. אִלו הקב"ה הסיר מעלינו את עול הפרנסה היינו מקדישים את כל עיתותינו ללִמוד תורה, ואפשר שהיינו שנינו בוחרים לנו מקום מיוחד ללמוד בו.
מָארִי יוּסִף: זה יהיה בימות המשיח.
מָארִי דַּאוִדּ: ולמה אתה אומר כן.
מָארִי יוּסִף: שהרי כך פסק הרמב"ם. לא נעלם מעיני אדוני דבריו של הרמב"ם שאמר "לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח, לא כדי שישלטו על כל העולם, ולא כדי שירדו בעכו"ם, ולא כדי שינשאו אותם העמים, ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח, אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה, ולא יהיה להם נוגש ומבטל, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, כמו שביארנו בהלכות תשובה" (רמב"ם הלכות מלכים פרק יב הלכה ד). הנה בפירוש אומר הרמב"ם כי בימות המשיח "שיהיו פנויין בתורה וחכמתה, ולא יהיה להם נוגש ומבטל". והנוגש והמבטל אותנו מלִמוד תורה זה עול הפרנסה.
מָארִי יוּסִף: אכן הבאת את הרמב"ם בלשונו הטהור. אשריך ואשרי חלקך שדברי רבנו מונחים בראשך כאוצר המונח בקופסא. עוד יבואו ימים טובים ונזכה להיות פנויים.
מָארִי דַּאוִדּ: אדוני, זו היא נחמת שוא. הרי אם לא יעבוד האדם לפרנסתו יגוע ברעב. ובאשר לדברי השבח שלך, יודע אני כי בראשך מונחים דבריו של הרמב"ם, ואצלך לא ידח ממנו נדח, אשריך וטוב לך.
מָארִי יוּסִף: אף אני רציתי להשיח לבי בפניך, אבל אחר הדברים הללו איני יכול לעשות זאת. ואולם כאשר ירוח לנו ניפגש, אם יגזור השם עלינו בחיים, ונעשה זאת.
מָארִי דַּאוִדּ: בעזרתו יתברך.

וכך נסתיימה השיחה.
כעבור כעשרים שנה, עלו שניהם, עם אחיהם, לארץ ישראל. וכאן בארץ ישראל כל אחד עבד למחיתו. הם סירבו בתוקף לֵהנות מכספי הציבור, אף כי יכלו אחיהם להמליץ עליהם לשמש ברבנות, ובשכר הגון. וכאן בארץ ישראל עבדו עד אשר הגיעו לימי הפרישה לגימלאות. מָארִי דַּאוִדּ ומָארִי יוּסִף יצאו לגימלאות, ושמחה רבה מִלאה את לבותיהם. שניהם נתפנו עתה מעול הפרנסה ושמחו לקבל עליהם עול תורה, לעסוק בתורה יומם ולילה.
נזכר מָארִי יוּסִף בשיחה שנתקימה ביניהם שם בתימן הרחוקה לפני עשרות שונים, ואז יזם מפגש עם ידידו מָארִי דַּאוִדּ. נשא מָארִי יוּסִף את רגליו והלך לביתו של מָארִי דַּאוִדּ.

מָארִי דַּאוִדּ: ברוך הבא ידידי ואדוני. אני שמח לראות את פניך היקרים. ואולם אמור נא לי מה לידידי בביתי, היש דבר מיוחד.
מָארִי יוּסִף: יש ויש.
מָארִי דַּאוִדּ: השמיעני את קולך, כי קולך ערב באוזני.
מָארִי יוּסִף: רצוני לדבר עמך על דבר מיוחד ששוחחנו עליו לפני שנים רבות.
מָארִי דַּאוִדּ: אפשר שכונתך על דבר שדברנו בו בגלות המרה, בביתך.
מָארִי יוּסִף: ברוך שחלק מחכמתו ליראיו, וברוך אשר חננך בזכרון מיוחד.
מָארִי דַּאוִדּ: דבר נא דברך ואשמענו.
מָארִי יוּסִף: אני סִיּמתי את דברי באותה שיחה שעסקה בענין עול הפרנסה המעכב אותנו מלִמוד תורה במלים "כאשר ירוח לנו ניפגש, אם יגזור השם עלינו בחיים, ונעשה זאת", ואתה סִיּמת דבריך במלים "בעזרתו יתברך". והנה עזרנו ה', ישתבח שמו ויתעלה שבחו.
מָארִי דַּאוִדּ: ברר את כונתך.
מָארִי יוּסִף: הנה פטרנו הבורא יתברך מעול הפרנסה, שהרי הממשלה ירום הודה דאגה לשלם לנו מדי חודש בחודשו את שכרנו, ונוכל עתה לישב ולעסוק בתורה. הראית אדוני, עתה אין נוגש ומבטל.
מָארִי דַּאוִדּ: נעימים דבריך אדוני. אכן הגענו לימות המשיח. ימות המשיח הגיעו, אבל המשיח לא בא עדין.
מָארִי יוּסִף: אם יתמהמה נחכה לו, ובזכות לִמוד התורה שנעסוק בה נזרז את בואו של אדוננו גואל צדק.
מָארִי דַּאוִדּ: לו היו כל אחינו שזכו לגימלאות מקדישים זמנם ללִמוד תורה היה המשיח בא מיד.
מָארִי יוּסִף: הבה נתפלל לה' שיתן בלב הגימלאים את האהבה לעסוק בתורה.
מָארִי דַּאוִדּ: הבה.