בלוג יהדות חברה וקהילה

שיר השירים

"מַה נָּעֲמָה שַׁבָּת וּמַה כְּבוּדָּה", כך שר המשורר (דוד בן יוסף) ושם הוא מונה את כל מנעמי השבת, תפילותיה, מטעמיה, מלבושיה, זמירותיה ושאר תפנוקיה (דיואן חפץ חיים, עמ' תרו).

אצלנו, התימנים, השבת מתחילה בנעימת "שיר השירים" בצוותא ובקול רם, ומשם ממשיכה תפילת ליל שבת בנעימוֹת עתיקות ומרתקות שאין להן אח וָרֵעַ בבליל השירים והרעשים שאנו חווים בחיי החולין של היום-יום. כך תולשת אותנו זמרת "שיר השירים" מחיי החולין ומעלה אותנו אל מרחביה הרוחניים של השבת. ואנו מתמלאים בתחושה של רוממות הרוח ונשמה חדשה נבראת בנו. ולאחריה אנו נישאים על כנפי נעימות התפילות. "לְכוּ נְרַנְּנָה לַה'".

זכורני משחר נעוריי ברובע היהודי בצנעא, עת היינו בדרכנו לבית הכנסת בערב שבת, עטופים בטליתות כמנהגנו, בעוד השמש בראשי האילנות, זכורני שכל הרובע היה שרוי ברינת "שיר השירים" שבקעה מבתי הכנסת שהיו פזורים כמעט מאחורי כל פינת רחוב. באזניי היו צלילי "שיר השירים" כשירת המלאכים. לא הבנו את מילות השיר, אולם היו כמה מלים שהיו ידועות לנו, כגון המלה "שֶׁמֶן" בפסוק "לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים, שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶיךָ, עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ". ידענו שמדובר באותו שמן שבו נהגו יהודים למרוח את הפנים ואת ה"סימנים" לקראת שבת, וכך היה אור השבת זורח מפניהם המבהיקים. חוויה מיוחדת הייתה לראות אותם יהודים שהתהלכו ברובע בימות החול בבגדים כהים וקודרים, ועתה נראו בבגדי השבת כאנשים אחרים, כיהודים של מעלה...

אני אשאל

ויום השבת תמיד עשיר בחוויות בלתי נשכחות של התפילות, קריאת התורה וההפטרה, ואחר כך בהסיבת ה"ג'עלה" עם כל המשפחה, ומעל לַכֹּל מרחפת זמרת השבת, לוויית חן רבת השראה ומרוממת לקדושת השבת.

אחד השירים היותר אהובים ליום השבת הוא "אני אשאל". השיר הוא מסוג "נשיד" ומשתייך כנראה לרובד הקדום של שירת תימן. תבניתו קלאסית, (תבנית הקצידה), ומשקלו נפוץ מאד (המרובה). מפאת חביבותו הוא מצוי הרבה בספרי השירים של יהודי תימן, ולמיטב ידיעתי יש לו לפחות שלוש נעימות.

אֲנִי אֶשְׁאַל שְׁבָח הָאֵל תְּחִלָּה אֲשֶׁר קָרָא לְיִשְׂרָאֵל סְגֻלָּה

וְהִזְהִירָם עֲלֵי מִצְווֹת וְחֻקִּים וְהַשַּׁבָּת בְּתוֹכָם הִיא גְּדוֹלָה

וְהִיא הָאוֹת אֲשֶׁר בֵּינוֹ וּבֵינָם וְהִיא תֵעִיד שְׁהוּא הִתְחִיל וְכִלָּה

קְדֻשָּׁתָהּ קְדֻשָּׁה הִיא יְתֵרָה וְהִיא נִדְחֵית לְחֹלִי גַּם וּמִילָה

 5 נְהַלֵּל לוֹ וְנִשְׁאַל מִלְּפָנָיו יְמַהֵר הוּא וְיָחִישׁ הַגְּאֻלָּה

וְנִזְכֶּה לַעֲלוֹת אֶל בֵּית ה' וְגַם נֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַסְּלוּלָה

וְשָׁלוֹם רָב יְהֶא מִנִּי עֲלֵיכֶם וּמִלִּפְנֵי אֲדוֹן נוֹרָא עֲלִילָה:

לא נעסוק בפרשנות לשיר, ורק נציין שהוא מתמצת באמנות רבה (סוד הצמצום) את סגולת עם ישראל, ייחוד השבת ומשמעותה לעם ישראל, ומסיים בבקשת הגאולה.

מבחינת העיצוב האמנותי נציין רק שלוש תופעות מעניינות: ראשית, השיר כולל שבעה בתים כמניין ימות השבוע, שנית, הצלעית הראשונה (הדלת) של הבית החמישי מצטיינת בעושר צלילי (אליטרציה) של 5 פעמים ל : נְהַלֵּל לוֹ וְנִשְׁאַל מִלְּפָנָיו, ושלישית, בצלעית השנייה של אותו בית (הסוגר) יש רמז מחוכם לשם ה': יְמַהֵר הוּא וְיָחִישׁ הַגְּאֻלָּה, ראשי תיבות שם הויה.

וְשָׁלוֹם רָב יְהֶא מִנִּי עֲלֵיכֶם וּמִלִּפְנֵי אֲדוֹן נוֹרָא עֲלִילָה!