בלוג יהדות חברה וקהילה
העוני הרב ששרר בירושלים הקשה על רכישת בתים גם כאשר הוקמו חברות שיזמו בניית בתים באמצעות תשלומים לזמן קצוב. (כגון שכונות "מאה שערים" (תרכ"ד, 1874); "משכנות ישראל" (תרל"ה, 1885); "מזכרת משה" ו"אהל משה")
יותר משליש מהשכונות היהודיות שנבנו בסוף התקופה העות'מאנית הוקמו בזכות יוזמה פילנתרופית – הבנייה מומנה מתרומות שנאספו מנדבנים בחוץ לארץ. יוזמות נוספות להקמת בתים ושכונות יצאו תחת חברות בנייה וקרקעות.
עולי תימן התיישבו בשכונות מובהקות להם ובמתחמי בתים בשכונות מעורבות שבהם חיו כקהילה עצמאית. הרקע להקמת השכונות וההתיישבות בהן היה שונה מאחת לשנייה. כמו כן יזמי ההתיישבות, אופן רכישת הקרקעות ומקורות מימון בניית הבתים השתנו משכונה למתחם בתים. תהליך בניית הבתים, הקשיים בתהליכי הבנייה השונים ופתרונם, התנאים לשיכון העולים בשכונות הללו והתפתחות השכונות במרוצת הזמן יידונו להלן.
הקמת 'כפר השילוח'
הרקע להקמת שכונת 'כפר השילוח'
ניסיונותיהם של עולי תימן לעלות על הקרקע ולעבד את האדמה בסביבות ירושלים לא יצאו לפועל והסתיימו באכזבה. מצבם של עולי תימן נעשה קשה יותר ויותר מיום ליום. הם לא קיבלו את כספי ה'חלוקה' מאת כולל הספרדים. מספר העניים גדל ורבים מהם היו מחוסרי יכולת לשלם שכר דירה. רי"ד פרומקין תיאר את מצבם הקשה ובקשתו נפלה על אוזניים קשובות. ר' בועז בן יונתן מזרחי (= בועז הבבלי) מנדב מחצית מנחלתו (8000 אמות) ב'כפר השילוח' לטובת עולי תימן בירושלים. אלה העדיפו התיישבות באדמות 'כפר השילוח' על פני מקומות אחרים.
מדוע העדיפו עולי תימן להתיישב ב'כפר השילוח'?
1. אזור זה היה בעל פוטנציאל להתיישבות ולפרנסה מיגיע כפיים.
2. הוא היה משופע במקורות מים חיים שיוכלו לשמש את המתיישבים בחיי היום יום.
3. מקורות המים והאזור הפורה יכלו לתרום למימוש רצונם לבסס את פרנסתם על עבודת האדמה.
4. כמו כן יכולים היו לשאוב מים מהמעיינות והבורות ולמכור אותם לתושבי העיר העתיקה. זמינות המים והאבנים במקום יכלה להוריד את מחירי הבנייה.
5. השטח המדובר להתיישבות עולי תימן היה קרוב מאוד לעיר העתיקה, מהלך רבע שעה בלבד ממנה. בשל כך העדיפו עולי תימן להתיישב במקום ולהתבסס על עבודת חקלאות פוטנציאלית – משאת נפשם מאז ומתמיד.
בניית הבתים בכפר התימנים הייתה על בסיס פילנתרופי – גיוס תרומות להקמת בתים לתימנים במקום. בסך הכול נבנו בשכונת 'עזרת נדחים' שבעים בתים בארבעה טורים. כל משפחה התגוררה במקום למשך שלוש שנים ללא כל עלות על פי גורל.
התפתחות השכונה
עם התבססותם והטבת תנאי מחייתם של המתיישבים הוותיקים בשכונת 'עזרת נדחים' ב'כפר השילוח' הם מאסו במגורי 'בתי ההקדש' ממספר סיבות: צפיפות נוראה, היעדר פרטיות בבתי כיסא, תנור ובור מים המשותפים לכלל, וחוסר אוויר בבתים אשר היו נמוכים ומעוטי חלונות. דברים אלה גרמו למחלות, אשר הצריכו ביקור במרפאה או בבית החולים שהיה בעיר העתיקה ולא בשכונה עצמה. מצב זה גרר הפסד ימי עבודה והביא לדוחק בפרנסה.
המתיישבים יזמו רכישת שטח אדמה בגודל עשרה דונם. הם חילקו אותו שווה בשווה ביניהם. הואיל ולא היה ביכולתם לממן שכר פועלים והשגחה על הבנייה, הם סייעו זה לזה בדגם דומה להתיישבות בשכונת 'מזכרת משה'. אך בעוד שבשכונת 'מזכרת משה' העזרה ההדדית הייתה בתמיכה כספית, יוזמי השכונה הפרטית ב'כפר השילוח' סייעו האחד לשני בבניית הבתים ממש, כל אחד במקצוע שבו התמחה. הבנייה ארכה כשתים-עשרה שנים. התרחבות השכונה הפרטית אירעה בזמן בניית 'בתי ההקדש' שנתרמו על שם הברון הירש ועל שם הנדיב רוטשילד בשנת תרמ"ח (1888). בתים אלו היו מרווחים, גבוהים מעל הקרקע, בעלי כיווני אוויר טובים, בית כיסא פרטי לכל משפחה וכן בור מים. הם נמצאו תלויים פחות בשכניהם שבבתי 'עזרת נדחים', מכיוון שהתחלופה בבתים אלו הייתה בתדירות גבוהה מהסיבות שנמנו לעיל.
לימים בנו בני הדור השני את בתיהם בסמוך לבתי הוריהם. השכונה הפרטית התפתחה ונוספו על חמישים הבתים הראשונים עוד עשרים וארבעה בתים לערך. מספר בתי 'כפר השילוח' הגיע לשיא של 150 בתים לערך.
מקור התמונה: ויקיפדיה
