הכל

סמוך לעלייה הגדולה לארץ לא חיו יהודים בכפר, אך נמצאו בו שרידים של עשרים בתים, מקוואות בית קברות יהודי ועוד, בתוך השדות של המוסלמים.

לא ידוע מתי ועל איזה רקע פסק הישוב היהודי מהכפר.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית בכפר כשלושים עד ארבעים משפחות: מנגם, צעידי, אחמר, ועוד.

חוף גיזאן מוזכר בספרו של זכריה גלוסקא, יו"ר התאחדות התימנים בישראל לפני הקמת המדינה. הוא כתב בספרו, כי התארגנה קבוצה גדולה של עולים מנפת חידאן בצפון תימן, והקבוצה יצאה לדרך מיד לאחר חג סוכות של שנת תרס"ט-1908. במשך י"ב ימים צעדו ברגל לכוון מערב, עד שהגיעו לעיר אבו עריש, הסמוכה לחוף ים סוף, ומשם הלכו ברגל כשלושים ק"מ עד לחוף גיזאן. בגיזאן עלו על שתי אניות מפרש עד ג'דה שבסעודיה, ומשם באנית משא טורקית קטנה לביירות בלבנון, ומשם לישראל.

באזורים שלחופי ים סוף כמעט ולא חיו יהודים, ולא ידוע לי אם חיו יהודים באזור. מ"מ, סמוך ממש לעלייה לא חיו יהודים במקום.

כינוי לשם נהר השחור. הנהר הפריד בין שכונות העיר צנעא. סתם מדינה או העיר צנעא הן השכונות העליונות של העיר, מאלקצר עד באב (שער) אלסבח, כלומר, עד הנהר השחור-ג'יל אסוד, ומשם מערבה נקראות השכונות בשמן: שרארה, ביר אלעזב, כ'זימה וקאע אליהוד.