הכל

בשנת תקי"ז-1757 העתיק סופר אלמוני ליקוטים בהלכות שחיטה. בכתב היד קנ"ז דפים, ונכתב במימון ר' אברהם בן סעדיה קארני.

בקולופון כתוב:

ותהי השלמת המלאכה הקדושה והטהורה אשר היא זכה וברה דהוא תלתא יומין לירח אלול שנת תרין אלפין ושתין ותמניא שנין לשטרי (תקי"ז-1757) במאתא אלג'ולה דעל בריכתא דמיא גיל אלוגמה תחרוב ותצדי וירושלם תתבני ותשתכלל. ונכתב ע"ש האח הטוב אברהם בן סעדיה בן שלמה בן גד בן שלמה בן דוד הידוע הישראלי אלקארני.

בכפר חואדה חיו מספר קטן של יהודים סמוך לעלייה הגדולה לארץ.

דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלו לארץ בעלייה הגדולה שלושה יהודים, זוג נשוי, כנראה, כבני עשרים ושלושים שנה וילד. הוא התפרנס מרפדות והיא מקליעת סלים. שם המשפחה עואץ', ושם משפחת האשה הקודם: צברי.

יתכן והכוונה לאזור גאמר שבנפת חידאן, בצפון תימן.

בכפר גומאר חיו יהודים במחצית הראשונה של המאה העשרים. לידינו הגיע גט אשר נכתב בשנת ברל"ח- תרפ"ז-1927, הבעל הוא דאוד בן אהרון והאשה הדייה בת סעיד. אין חתימות על הגט.

הכפר נמצא ליד הישובים: אחלאל, נויד, מדאב, נסמי, ועוד.

שכונת היהודים בכפר כונתה גומעת אנס, ואילו שכונת המוסלמים כונתה גומעת עמרי. השוק השבועי התקיים ביום שני. בכפר חיו מספר משפחות יהודיות. רב האזורי של כל נפת אנס היה מרי חיים בשארי. להערכת יוצאי אנס, כל יהודי האזור מנו מאתיים עד שלוש מאות נפש.