גַ'יל אלגוּף

באזור אלגוף היה ישוב יהודי עתיק ביותר, ולכן התרכז במקום זה המשכיל ר' חיים חבשוש בהעתקת כתובות עתיקות שבאיות בשנת תר"ל-1870 יחד עם יוסף הלוי. חבשוש כתב בספרו, כי מנהיג יהודי האזור היה מרי יחיא צעדי, היהודים היו נדיבים מאוד למרות שמצבם הכלכלי היה קשה. אהרון צעדי, למשל, רצה לתרום להוצאות נסיעתם של חבשוש והלוי, אך לא היה בביתו כלום, והוא החליט לתרום שתי מטבעות כסף של אשתו. במקום חיו גם האחים שלום ואהרון צעדי. יהודי המקום היו גששים מעולים, וחבשוש נעזר בהם במסעו. חבשוש כתב עוד, כי ארבעה נערים יהודים מכפר גיל טבעו בבריכת המים שבהר ראבץ', כאשר שבו מצנעא בדרכם לאלגיל.

חבשוש העריך, כי כל יהודי אזור גוף מנו פחות ממאה וחמישים נפש. שמונה משפחות גדולות: שרארה, אסד (מקור שתי המשפחות מאזור נהם), יהודה באסל שברח מצנעא עקב גזירה להתאסלם, צעיד מצעדה, ג'לאך מזולאן, ארחיבי מארחב, חג'אזי מחג'אז שבסעודיה, ושלמה ג'ופי שאחד מבניו טבע בבריכת המים. משפחתו היתה היחידה באזור הגוף שלא נדדו ממקום אחר. הנדודים באזור הגוף היו רבים יותר מהנדודים באזורים אחרים בתימן.

מנהיג הקהילה בתקופה זו היה מרי יחיא צעדי, אשר העתיק את ספר הליקוטים בשנת תרנ"ז-1897. הספר נכתב לבנו שלום.

בקולופון כתוב:

ואני הכותב קל הקלים ועפר רגלי החכמים אסקופא הנדרסת לתלמידים, ונכתבה לתשוקת בני שלום בן זכריא (מתחלף עם השם יחיא) יצ"ו. ונכתבה ונשלמה פי ג'יל אלגוף יחרוב ויצדי וירושלם תבנה תכונן במהרה בימינו אמן. יום ג' י"א תמוז שנת בר"ח לשטרות תרנ"ז הקב"ה יזכינא למכתב כל מה שבעיתי ולמילץ כל מה דצביתי... הצעיר יחיא.

בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר שלושים משפחות בערך. בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: סעיד בן סאלם אלזקן ריאל, סעיד עזרא ריאל ורבע, יחיא בן סאלם גביר שתי ריאל, יחיא צעטי ובנו מוסא ריאל, יחיא בן מוסא ריאל, יחיא הבה ריאל, יחיא ערגי שש ריאל, יחיא גלאך שלוש ריאל, יחיא אסד ריאל, סלימאן באסל ריאל, דאוד באסל חמש ריאל, יחיא בן סעיד, יודא בן סעיד ריאל, סעיד בן סאלם שש ריאל, סלימאן בן יחיא נחמיה, דאוד ימני שתי ריאל, עואץ' בן סעיד ריאל, סעיד חמאמי, סאלם טוב, מוסא אסד, והנשים: ג'צנה בת (משפחת) גופי ריאל, סעידה בת צעטי, פבנה צעטי ריאל, ג'יתה בת מרי סאלם הבה ריאל, גצ'רה בת סאלם גלאך ריאל, ג'וצנה בת סאלם שש ריאל, ג'וצנה בת עואץ' ריאל, סעדה בת צעטי ריאל, וזהרה בת יחיא סעיד שרארה ריאל.

רב הקהילה בתקופה זו היה, כנראה, מרי סאלם הבה. סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית במקום עשרים משפחות בערך: שרארה, אסד, ג'לאך, הבה, צעטי, באסל, ועוד. רב הקהילה סמוך לעלייה היה מרי עואץ' בן סעדיה זכריה, אשר נולד בביצ'א בדרום מזרח תימן, בשנת תר"ן-1890, ונדד לאלג'יל. נפטר בישראל בשנת תשכ"ד-1964.