הכל

שם הכפר ידוע לי מפעילותו של מרי שלום מנחם געדי, אשר היה מנהיג הקהילה היהודית סמוך לעלייה הגדולה. לא ידוע לי גודל הקהילה ושם המשפחות.

בשנת תש"ו-1946 שמש בהנהגת מחנה העולים גאולה, יחד עם י"ז חברי מועצת העולים בראשות מרי חיים סנואני, גדול חכמי דרום תימן בדור העלייה לארץ. כל המנהיגים הושלכו לכלא בעדן על ידי מנהלת המחנה- איזבל בפי העולים-לאחר שפעלו לשמור על המסורת במחנה.

הוא חתום על מכתב יחד עם המנהיגים: מרי דוד צדוק הלוי, יוסף ברטי, יחיא אברהם, סלימאן עדני, יוסף דחוח ומרי מנחם שכר חאצ'רי. במכתב הם מבקשים סיוע לפליטים המתים ברעב.

בתחילת המאה העשרים חיו בכפר שלוש עד חמש משפחות בערך. בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: יוסף סאלם ואחיו יחיא וסאלם, סאלם יהודה ויחיא חשישי.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בכפר כארבע עד חמש משפחות.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו יהודים בכפר. לא ידוע גודל הקהילה ושם המשפחות.

במאות הט"ו והט"ז חיו יהודים בישוב גראגיש. שם הישוב ידוע לי משני כתבי יד משנת רס"ד-1504 ומשנת רע"ג-1512.

לא ידוע לי מיקום הישוב גראגיש בשנים אלו, ואולם, סמוך לעלייה הגדולה לארץ, כארבע מאות וחמישים שנה מאוחר יותר, אחד משלושת הרבעים של העיר הגדולה ד'מאר כונה גראגיש. אם הזיהוי והמיקום לא השתנו, הרי ניתן להסיק, כי בתקופה זו חיו יהודים ברובע המוסלמי של העיר ד'מאר. מיכאל ריגלר כותב, שאולי מדובר בשיבוש של הישוב אלגראמיש, הנמצא באזור ביחאן, בדרום מזרח תימן.

שני כתבי היד נכתבו בישוב גראגיש על ידי הסופר ר' מעודד בן יוסף בן סעדיה בן יוסף בן שלמה בן נתנאל הידוע אבן חסן.