הכל

מאז יצאו אבותינו ממצרים עד שנה זו, חלפו 3331 שנים ואם נוסיף 400 שנה שקדמו ליציאת מצרים, כלומר מתאריך ברית בין הבתרים שבה הובטח לאברהם אבינו "לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת" (בראשית טו,יח), או מאז נאמר לאברהם אבינו "יָדֹוַע תֵּדַע, כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ, בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אוֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (שם טו, יג), הרי זו ראשית ההתהוות היהודית של עם ישראל וגלגוליה השונים בארץ ישראל ובארצות פזוריהם בנכר.

א. "וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה" – בעל הטורים מסביר מדוע נאמר בעני 'נפש'; כי העשיר מרוויח הון במסחרו, ואם קונה הוא בהמה לקרבנו, כמה טרח להשגת הכסף? מספר דקות של מסחר הקדיש. אבל העני "בנפשו יביא לחמו", כמה עמל ויגע כדי להשיג פרוטות אלו לרכישת מעט הסולת, השמן והלבונה. נפשו שם בכפו עבור המנחה, ולכן כתוב: "וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב".