הכל

ציון הלא תשאלי - מופע חגיגי שהפיקה  האגודה לכבוד יום ירושלים ה-53

בחג השבועות נהגו לאכול יהודי מרכז תימן בצק מטוגן בשמן המכונה "זלאביא". כך כתב מרי יוסף קאפח זצ"ל בספרו הליכות תימן כי בפת שחרית של חג השבועות נהגו בצנעא להכין "זלאביא" (עמודים 29, 312), וכך נוהגים עד היום להכין בחג השבועות בקרב קהילות יהודי מרכז תימן כמו יוצאי העיר מנאכ'ה, ועוד. בתימן נהגו להכין סוגי בצק שונים, חלקם עם שמרים כמו ה"זלאביא", וחלקם ללא שמרים כפי שנקרא באזורים שונים בתימן "רוקק" (בצק דליל עם שמרים), או "סולע" (ללא שמרים). בכל רחבי תימן ואף בכל העולם נהגו להכין בצק ולטגן בשמן, והם נקראים בשמות שונים, כמו סופגניות, "ספינגים", וכדומה.

 

לכל אחד משלושת הרגלים יש במסורת היהדות יותר ממשמעות אחת. חג הפסח הוא חג החירות, יציאת מצרים וחג האביב. חג השבועות הוא זמן מתן תורה וגם חג הביכורים. חג הסוכות הוא זכר לסוכות בהם ישבו אבותינו בצאתם ממצרים וגם חג האסיף. חודש סיון וחג השבועות מסמלים השנה יותר מתמיד משמעות נוספת. יציאה מעבדות הקורונה לחירות הבריאות והאוויר הצח. קיים רצף בין חג הפסח לחג השבועות. את חג הפסח השנה, חגגנו בעיצומה של מגיפת הקורונה. חווית ליל הסדר לא תישכח עוד שנים רבות. האילוץ לערוך את הסדר בנפרד מבני המשפחה, סבא וסבתא ללא הילדים והנכדים, המושג של משפחה גרעינית קיבל פרשנות מעניינת ונישא בפי כל שפתיים.

שיח סופרים לכבוד ערב יום ירושלים

קישור לשידור הישיר:

 

 

Undefined

מופע חגיגי לכבוד יום ירושלים

 

 

 

 

 

קישור למופע

 

Undefined

תכנית מיוחדת לזיכרו של הזמר נתנאל

Undefined

ל״ג בעומר במסורת תימן

קישור לשידור הישיר:

 

 

 

Undefined

להבאת המודעות אודות יהודי תימן ומצבם העגום ולפרסום העניין בתפוצות העולם על מנת להעלות את העניין לסדר היום הציבורי, לכך תרמו מספר אישים מפורסמים אודותיהם נספר בפרק זה. בראש ובראשונה הרב הראשי של צנעא ר' סליימאן קארה שהנהיג את יהדות תימן במשך 40 שנה משנת 1849 ועד מותו ב-1889. הוא הנהיג את הקהילה באחת מהתקופות הקשות בתולדותיה, ויתכן אף שהקשה ביותר. בתקופתו היינו עדים למלחמות הבלתי פוסקות שהובילו לאנרכיה בלתי נשלטת שנוצלה ע"י המוסלמים לפרוע ביהודים ככל העולה על רוחם. בנוסף לכך בימיו קמו גם שני משיחי השקר שגרמו למבוכה קשה, הכניסו את כל הקהילה לסחרור וסיבכו אותה במערכת היחסים השבירה עם הערבים.

הריקוד התימני היהודי שונה מהריקוד הערבי התימני, שהוא ריקוד על טהרת הגברים בלבד (גם הריקוד היהודי) הריקודי הערבי מלווה בשליפת חרבות (גנביה בערבית) בתרגום לעברית צדית מהמילה צד היא עשויה בצורת חצי סהר שהוא סמל האסלאם.

 

עמודים

Subscribe to הכל