הכל

ר' אברהם בן סעדיה דהארי העתיק סידור גדול. לא ידוע זמן מדויק ומקום הכתיבה, ועפ"י הערכה, כה"י הועתק בסוף המאה הי"ח או בתחילת המאה הי"ט.

כה"י גדול מאוד ובו רפ"ו דפים, והוא חלק ב' של סידור המתחיל מתפילות החגים. אין בו את תפילות החול והשבת. לא ידוע אם כתב סידור שלם ובידינו נותר רק חלק ב', או שהעתיק רק את תפילות החגים כפי שהחל להיות נפוץ בתימן במאה הי"ח ואילך.

ר' אברהם ד'הבאני היה מראשי הקהילה התימנית ביפו בתחילת המאה העשרים. לא ידוע מתי עלה לארץ והיכן חי בתימן. הוא חתום בשנת תרפ"ג (1922) ביפו על שטר תנאי שידוכין למשה בן משה חיבי עם סעיד מנס. כנראה שהיו דמויות מוכרות או מראשי הקהילה התימנית ביפו בשנים אלו. יתכן והם חתומים כעדים, ולא היו מנהיגי הקהילה.

מראשי קהילת צנעא בקרית אלקאבל, מאה י"ט

ר' יחיא בן יחיא ד'הבאני היה בין הגולים מצנעא לישוב קרית אלקאבל, כ-3 שעות הליכה מצפון מערב לצנעא, בשנת תר"ך (1860). עקב הצרות והרדיפות ברחו רבים מיהודי צנעא למקומות אחרים, ובתקופה זו נאלץ גם הרב הראשי מרי שלמה בן ראב"ד מרי יוסף קארה לברוח לקרית אלקאבל.

ר' שלמה בן שלום ד'הבאני היה מגולי צנעא באמצע המאה הי"ט. מעל שבעים משפחות ברחו מצנעא לכיוון קרית אלקאבל, ובתוכם הרב הראשי מרי שלמה קארה. הם לא השתלבו בקהילה המקומית ונוצרו חיכוכים ביניהם. בשנת תר"כ (1860) המתח הגיע לשיאו, והקהילה המקומית סירבה לאפשר ליוצאי צנעא להתפלל בבית הכנסת המקומי, ובתגובה כתב הרב הראשי מרי יוסף קארה תקנה כנגד יהודי המקום. על התקנה חתומים חברי בית דינו, וכן ר' שלמה בן שלום ד'הבאני, וכנראה, שהיה מראשי קהילת יוצאי צנעא.