הכל

מרי דוד יהודה היה דיין בבי"ד שרעב סמוך לעלייה הגדולה לארץ. הוא חתום על קבלת כספי הסיוע לעניים, אשר שלחה התאחדות התימנים בישראל.

המסמך מיום חמישי, י"ח באייר תש"ח (1948) ובו חתומים בי"ד שרעב עפ"י סדר זה: מרי שלמה בשארי, מרי דוד יהודה ומרי יהודה שלום. יחד איתם חתמו אישים נוספים מראשי הקהל. סכום הצדקה הוא 191 ורבע ריאל, שהגיעו באמצעות ועד הרבנים בצנעא מרי משה בן מרי יחיא יצחק הלוי, מרי יוסף שמן ומרי יוסף קורח.

לא ידועים לי פרטים נוספים עליו.

ר' דוד בן יפת העתיק את ספר ההפטריות בישוב כ'מיס בשנת תקפ"ה (1825). הישוב כ'מיס ממוקם מדרום מערב לצנעא, על הציר צנעא-מפחק-מנאכ'ה.

בכה"י ק"כ דפים, ובו הפטריות לכל השנה, פסוק מקרא פסוק תרגום. הוא כותב בקולופון, כי ייחוסו ממשפחת מרי יצחק ונה, מגדולי חכמי תימן במאה הי"ז. מסורת ההפטריות כמנהג הקדום וכמסורת מהרי"ץ, ובשלוש דפורענותא, בשלושת השבועות שבין י"ז בתמוז לט' באב ההפטריות הן דח"א - דברי ירמיהו, חזון ואיכה.

בקולופון כתוב:

"נשלמה זאת ההפטרה בחסדי האל הנורא ביום ב' לחודש שבט שנת היום אם בקולו תשמעו במאתא כ'מיס תחרוב".

מרי דוד בן יצחק היה דיין בישוב עודן בשנת תרע"ג (1913). הוא חתום על אגרת מיום ג' כסלו תרע"ג (1913) המופנית לרב אברהם קוק באמצעות יבניאלי, ובה מבקשים כל חברי בי"ד סיוע, עקב המצב הקשה והגזירות הדתיות שהוטלו על יהודי המקום. חתומים עמו ר' חסן בן והב ור' אהרן בן יחיא.

מרי דוד בן ישראל היה אב"ד במחוז שרעב בסוף המאה הי"ט או אף בתחילת המאה העשרים. הוא עלה לארץ, והיה ממייסדי המושבה כנרת למרות התנאים הקשים. בעקבות קשיים וגזירות קשות שצרו להם הממסד והמתיישבים הסמוכים, נאלצו כל מייסדי המושבה כנרת מיוצאי תימן לעזוב, ולמעשה ניתן לומר, כי גורשו מכנרת. הם ייסדו את שכונת מרמורק ברחובות בתחילת המאה העשרים.

נראה, כי הכוונה למרי דוד בן ישראל צאירי (ע"ע).