הכל

מרי יוסף בן סעדיה גרידי היה חכם ומנהיג, כנראה, בעיר ד'מאר שבמרכז תימן בסוף המאה הי"ט. נולד באמצע המאה הי"ט בעיר. הוא אחיו של ראב"ד והרב הראשי בעיר, מרי יחיא בן סעדיה גרידי, וכנראה, הוא אביהם של ר' בנין ור' אברהם בני יוסף בן סעדיה גרידי, אשר העתיק בעיר צ'אלע את ספר הכוונות לאר"י בשנת תרס"ה (1905). להם היה אח בשם מעוצ'ה (ע"ע גרידי סעדיה לקמן).

הוא ידוע לי מחתימתו על מסמך, ומשני כתבי יד אשר העתיק. הוא חתום על כתובה בעיר ד'מאר בשנת תרמ"ט (1889) בנשואי הזוג דאוד סיאני ונעמה מעברי. הוא חתום יחידי.

ר' יצחק בן אברהם גרידי חתום על כתובה בישוב גיל אלעקבי בשנת תרי"ז (1857). שימש כנראה ראש הקהילה בישוב, או אחד מנכבדי הקהילה, או אולי רב הקהילה. יתכן וחתם בתור עד. יחד איתו ולפניו חתום ר' סעיד בן אברהם. הזוג הם דוד כ'לפי וגזאל בת סעיד.

ר' סעדיה בן מעודד בן שלום גרידי השלים את העתקת התורה בכ' במרחשון ואת ההפטרה בט' בטבת בשנת תר"ד (1844), לא ידוע מקומו. יתכן ומדובר במרי סעדיה גרידי מהעיר ד'מאר (ע"ע קודם).

בכה"י ק"צ דפים, ובהם העתיק את התורה, הפטריות, תרגום אונקלוס, תפסיר רס"ג ופירוש רש"י. לאחר חומש דברים העתיק "הפטריות כמנהג כל היהודים הספרדים יע"א", פסוק מקרא פסוק תרגום, ובסוף: "...נשלמה זאת... היום ט' לחודש טבת שנת ושמתי את עמי ישראל... ואני הכותב קל הקלים... סעדיה בן לא"א מעודד בן שלום המכונה אלגרידי".

בדף 149 בסוף חומש דברים כתוב:

ר' יאשיה בן זכריה אלגרנעי הרופא העתיק את החלק הראשון של מדרש חמדת ימים לר"ש שבזי, בישוב קרית אלקורמה שבמחוז חוגריה בדרום תימן בשנת תקצ"ח (1838). בכה"י המדרש לחומשים בראשית ושמות, ואת החלק השני העתיק ר' יעיש בן אחיה אלגרנעי (ע"ע הבא). כתב היד קשה לקריאה.

בקולופון כתוב:

"ושם זה הכותב יאשיה בן זכריא הרופא מכונה אלגרנעי. ותשלם כל המלאכה בחודש אייר כ"ז בו בחד בשבא בקמ"ט לשטארות (תקצ"ח - 1838), ונשלמה בקרית אלקורמה. ויתי מלכא ויתבשרון בנחמה קרתא דירושלם, ושם זה הכותב תחלת שמו חצי כף ואמצע שמו ויכון כף, ושמו כף על כף".