הכל

ר' דוד בן שלמה היה גזבר בית הכנסת דוד אלאנשאת, והזמין את העתקת הלכות הרמב"ם בשנת שנ"ד (1594). סייע בידו אחיו ר' משה. יתכן והישוב הוא אלאנשאת, ועל שם הישוב כונתה המשפחה אלאנשאת. יתכן, ששם בית הכנסת אלאנשאת, אך לא שם הישוב.

כה"י הוא הלכות הרמב"ם נזיקין ושופטים, ובידינו שלושים דפים מסדר נזיקין. השלמת סדר נזיקין ביום שישי, ט"ו בסיון שנ"ד (1594). סוף משפטים הושלם ע"י החכם באשי מרי יחיא קאפח ביום א', ח' בטבת תרפ"ח (1928).

בקולופון סוף סדר נזיקין (דף 30) כתוב:

ר' דוד בן שלמה העתיק שני כתבי יד, ויתכן כי מדובר בדיין מרי דוד בן שלמה מקעטבה שחתום על תשובה לרב קוק בשנת תרע"א (1911) (ע"ע קודם). יתכן כי מדובר בשני חכמים שונים, ויתכן אף כי את שני כתבי היד העתיקו אישים שונים.

כתב היד הראשון הוא חיבור בשם "נועם פה" העוסק בליקוטי טעמים לתנ"ך, ובידינו נותר החיבור לחומשים בראשית ושמות, הפטריות וספר יונה. לא ידוע שנה מדויקת ומקום הכתיבה. עפ"י כה"י נראה, כי החיבור הוא מסוף המאה הי"ט או תחילת המאה העשרים. אם מדובר בדיין מקעטבה, ניתן לייחס את זמן הכתיבה לשנת תרע"א (1911) בערך.

ר' דוד בן שמריה, המכונה גם בקטעי הגניזה מצמון, הוא ממשפחת נגידי יהודי תימן, אשר חיו בעדן במאות י"א- י"ג. אביו, ר' מצמון בן דוד, היה נגיד בשנים ד'תתקס"ב- ד'תתקע"ח (1202-1218); אחיו, ר' חלפון ור' ישועה, שימשו נגידים בשנים ה'ח'-ה'י' (1248-1250), ויתכן כי אף ר' דוד שימש נגיד מספר שנים.

מרי שלום צאלח דוכאן היה דיין שני בבית דין של העיר תנעְם במחצית הראשונה של המאה העשרים. הוא שימש בדיינות עם מרי אברהם שחב, מרי שלום צפירה ומרי יוסף קרואני. עפ"י מסורת נוספת הוא שמש רב הקהילה.