הכל

ר' יוסף בן שלמה גזפאן העתיק בשנת תר"מ (1880) דיואן. לא מצוין מקום הכתיבה, ויש להעריך שמדובר בצנעא, שם חיו כל הסופרים ממשפחת גזפאן הידועים לי, או במרכז תימן.

בכה"י קס"ב דפים. פיוטים רבים מר"ש שבזי, ר' יוסף בן ישראל, ר' שמעון בן סאלם (כנראה שבזי), ר' יוסף סעד, ר' סאלם אקאקנס, ר' סעדיה בן עמרם ועוד. כולל גם שבע ברכות ומפתח לשירים.

בקולופון דף 161א' כתוב:

"הצעיר הכותב יוסף בן שלמה בן יהודה גזפאן, שנת בקצ"א (לשטרות, תר"מ - 1880)".

מרי שלמה בן מרי יהודה גזפאן נולד בצנעא במחצית הראשונה של המאה הי"ט. הוא נולד בזקנותו של אביו מאשתו השנייה, יחד עם אחיו ר' יוסף. הוא היה מחכמי העיר צנעא במחצית השנייה של המאה הי"ח.

אף הוא כאחיו וכאביו עסק בחיבור ספרים ובהעתקה. הוא חיבר שלושה ספרים: @44חשק שלמה@55 - ליקוטי טעמים לתורה, @44שמע שלמה@55 - ליקוטים לשלוש מגילות, והוא מזכיר חיבור שלישי שלא הגיע לידינו - @44דברי שלמה@55. כל שמות הספרים מורכבים משמו הפרטי.

את הספר שמע שלמה כתב בשנת תרכ"ז (1867). הוא העתיק גם כתבי יד רבים ומזה התפרנס. אף הוא העתיק את חיבור אביו מנחת יהודה בשנת תרכ"ח (1868) (כת"י ירושלים 3812°8).

מרי אהרן בן יהודה גיאת היה מחכמי העיר צנעא במחצית הראשונה של המאה הי"ט. הוא נולד, כנראה, בצנעא במחצית השנייה של המאה הי"ח. הוא ידוע לי ממספר מקורות: הוא חתום עם חכמי העיר צנעא על פסק דין בעניין ירושת שני אחים שניהלו מאבק ממושך משנת תקע"ג (1812) ועד לשנת תקצ"ב (1832). הדיון התנהל בין בית דין עדן ששם החל הדיון ובין בי"ד צנעא. הוא חתום לאחר הדיינים מרי דוד צאלח, מרי יחיא אביץ' ומרי אברהם ערשי, ולכן מסתבר, כי לא היה דיין אלא חכם ידוע או מחכמי הישיבה הכללית בצנעא, למרות שפעילותה הייתה בעיקר במחצית השנייה של המאה הי"ט.

ר' ברו- בן אהרן גיאת היה חכם או מנהיג בצנעא בסוף המאה הי"ט. הוא חתום על אגרת יהודי צנעא בשנת תרנ"ח (1898) בנושא המצב הכלכלי הקשה, עקב הבצורת שהייתה בצנעא שבע שנים, והמצב הכלכלי הכללי שהחריף מאוד. על האיגרת חתומים גדולי החכמים בצנעא, כמו: מרי שלום שמן, מרי יחיא בן אברהם כסאר, מרי יחיא קאפח ועוד.

אין בידי פרטים נוספים עליו.