הכל

מרי יעקב בן שלום גיאת היה רב העיר מנאכ'ה בהרי חראז שבמרכז תימן, בסוף המאה הי"ט ותחילת המאה העשרים. הוא נולד בשנת תקצ"ב (1832) בערך, ויתכן כי נולד מאוחר יותר. יתכן והוא יליד צנעא, ומ"מ, למד תורה והוסמך ע"י חכמי צנעא. בהמשך למד אצל מרי יחיא קאפח, החכם באשי.

היה תלמיד חכמים, למדנותו ובקיאותו בתורה הייתה לשם דבר. הוא ידע בע"פ חלקים גדולים מתוך הרמב"ם וספרים אחרים. היה עניו וצנוע, תמיד עם פנים מחייכות, דיבורו בנחת ובשלווה ועוד. עסק בכל צרכי ציבור, דורש ומרביץ תורה, מקדש ומגרש, שוחט ובודק וכדומה, כפי שהיה מקובל אצל חכמי תימן.

ר' שלום בן אברהם גיאת חתום על כתובה, כדרכם של חכמי תימן, בישוב מחלה שבמחוז בני עואץ, בשנת תקצ"ז (1837), יחד עם ר' משה בן סעדיה גרשי. הזוג הוא אהרן אלזקן וזהרה בת אלזקן.

לא ידוע עליו פרטים נוספים. יתכן והוא חתום רק כעד.

מרי עובדיה ג'יבלי נולד בשנת תרנ"ה (1895) בישוב אלצ'אהרה שבמרכז תימן. הוסמך לרבנות ע"י מרי יצחק הלוי, הרב הראשי. שמש רב הקהילה היהודית בעירו, שוחט ובודק, מוהל וכדומה כמקובל בתימן.

בשלב מסוים עבר להשתקע בעיר עדן, שם שמש הנציג הראשי של חברה גדולה "אל בכרי" - חברה שהיה לה מונופול בעדן, ועסקה ביצור משקאות חריפים. שמש בתפקיד עד העלייה הגדולה לארץ.

ר' שלום עואץ ג'יבלי היה ראש אגודת "שוחרי גאולה" שליד עדן, סמוך לעלייה הגדולה לארץ. הוא מוזכר בהקשר לסיוע שנתן לחכמי מחנה העולים גאולה שליד עדן, כאשר מנהלת המחנה, אולגה פיינברג - בכינויה אזבל - רצתה לשבור את מוסר הצניעות והמסורת היהודית במחנה. התנגדו לה ראשי מועצת המחנה, ובראשם גדול מקובלי דרום תימן, מרי חיים סנואני. היא התעללה בהם, ובסיוע הצבא הבריטי בעדן נשלחו הרבנים לכלא, והיא אף דרשה להחזירם לתימן. כל מאמצי בית דין ליישר את ההדורים נתקלו באטימות אצל מנהלת המחנה, אשר כל מטרתה הייתה להשפיל ולפגוע בחכמי תימן.