הכל

ג'הם, סעדיה בן משה

ר' סעדיה בן משה ג'הם העתיק את ספר הזוהר וקטעים מהזוהר החדש במאה הי"ט. לא ידוע זמנו המדויק ומקומו.

בכה"י קע"ז דפים, וחסרים קטעים רבים, כמו: מפרשת וישב עד פרשת יתרו. בסוף ההעתקה כתוב: "תם ונשלם זוהר מהפרשיות, תהילה לאל רוכב". בדף 59: "מדרש שה"ש וקצת מאיכה מהזוהר... המזכה את הרבים להביא לב' ההדפסה... שמואל די מדינה זלה"ה שהוציא פה שאלוניקי ביום טוב לכסליו שנת א@44שכו@55ל".

כלומר, הוא העתיק את הזוהר עפ"י מהדורת שלוניקי שנת שכ"ו (1566). סופרים רבים בתימן העתיקו גם את דברי המוציאים לאור.

בקולופון דף 177 ב' כתוב:

ג'הסי, מעודד בן שלום

ר' מעודד בן שלום ג'הסי העתיק סידור שלם בישוב צלבי (=רחבה) שבואדי עאשר בשנת תל"ח (1678).

בכה"י רצ"ד דפים. בתחילת הסידור חסרים מספר דפים. כה"י נעתק במימון ר' שלמה בן סעדיה מצ'מוני.

בסידור תוספות רבות מסידורי הדפוס: סידורי נוסח עדות המזרח, ספרי קבלה ושו"ע, בהתאם למקובל בתימן במאה הי"ז. גם מנהגי ליל הסדר בהתאם לכך. בכתב יד נוסף, אשר נכתב באותו ישוב בשנת שמ"ח (1588), אין תוספות מספרי הדפוס, וניתן להסיק, כי ספרי הדפוס הגיעו לישוב זה משנת שמ"ח (1588) עד שנת תל"ח (1678).

ג'הסי, משה בן סעדיה*

מרי משה בן סעדיה ג'הסי נולד בעיר תנעם שבמרכז תימן בשנת תרמ"ח (1888). התייתם בילדותו מהוריו אשר היו צדיקים ואנשי מעשה. למד תורה אצל חכמי העיר: מרי שלום דוכאן, מרי שלום צפירה, מרי שלום ג'הסי, מרי משה גהרי ומרי יוסף קרואני, ובעיקר אצל רב העיר מרי אברהם שחב.

בצעירותו נשלח לישובים אחרים כדי ללמד תורה, בישוב לקמה - בני בהלול, צובחה - שם למד את ילדיו של מרי שלום עראק, ובישוב אלסיר.

ג'ובני, שלמה בן דוד*

מרי שלמה בן דוד ג'ובני נולד בישוב אנג'ד בשנת תרס"ג (1903). למד תורה אצל רבו מרי חיים יוסף בשארי. עבר לעיר צנעא, ושם הוסמך לשחיטה ע"י הרב הראשי מרי יחיא יצחק הלוי.

עלה לארץ בעלייה הגדולה והתיישב בכפר זתים. קיבל הסמכה לרבנות ושמש רב אזורי. התפרסם כרב חריף ענו וירא שמים. סייע בארגון צדקה ומתן בסתר למעוטי יכולת.

נפטר בי"א באב תשנ"ב.

גוהמי, שוכר אברהם

מרי שוכר אברהם גוהמי היה מגדולי חכמי העיר חרף אלהיגה, שבמחוז חוגריה בדרום תימן, במאה הי"ט-כ'. לא ידוע מתי נולד, אך ידוע שהיה דיין בדור שלפני העלייה לארץ, דהיינו בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים, ולכן אני מעריך כי נולד בסוף המאה הי"ט, אולי סביב שנת תר"מ (1880).

ידוע, כי היה דיין שני בראשות הראב"ד מרי יוסף דפתי, ובחברת הדיין השלישי מרי שלום עואץ דוראני.

גוהמי, שלמה בן הדיין מרי שוכר

מרי שלמה-סולימאן גוהמי נולד בתחילת המאה העשרים בחוגריה כנראה. הוא בנו של הדיין מרי שוכר אברהם גוהמי (ע"ע קודם). למד תורה אצל אביו וחכמי העיר, והוסמך לרבנות ע"י מרי שוכר אלמחרבי, מגדולי חכמי תימן בדרום תימן. הוא נבחר לדיין כעשרים שנה לפני העלייה הגדולה לארץ. הוא, כנראה, החליף את אביו בבית הדין, ושימש עם ראב"ד מרי עואץ בן ראב"ד מרי חיים יוסף דפתי ועם הדיין השלישי מרי דאוד סאלם - דוד שלום.

לא ידוע מתי נפטר והיכן.

גולבי, אברהם בן יוסף

ר' אברהם בן יוסף גולבי העתיק את הזוהר החדש במאה הי"ח. לא ידועה שנת העתקה מדויקת ומקום הכתיבה.

בכה"י קי"ב דפים: זוהר החדש-רות בדפים 1-36ב' וספר שערי גן עדן בדפים 36ב'-112ב'.

בדף 103 ע"ב כתוב:

"ואני הצעיר... אברהם בל"א יוסף נע"ג המכונה אלגולבי... לכתוב הספר הקדוש הזה ומדרש הנעלם...".

גזפאן, אברהם בן דוד

מרי אברהם בן דוד גזפאן היה דיין ואולי אף ראב"ד בשנת תר"כ (1920) בעיר כוכבאן שבמרכז תימן.

הוא ידוע מתוך חתימה על אגרת ששלחו ראשי קהילות ודיינים ממרכז תימן אל ראשי הנהגת הסתדרות הציונית בלונדון. הוא חתום שלישי ועפ"י סדר זה: מרי עואץ בן מתנא סעיד מבי"ד אלצ'אהרה, מרי אברהם בן משה הלוי ערוסי מבי"ד אלמחוית, מרי אברהם בן דאוד גזפאן מבי"ד כוכבאן, מרי חיים בן דאקעשה מבי"ד חאשד וארחב, ומרי שלום בן יחיא מבי"ד צ'אלע.

גזפאן, יהודה בן יוסף

מרי יהודה בן יוסף גזפאן נולד בצנעא בשנת תקכ"ה (1765). למד תורה אצל גדולי חכמי צנעא: מהרי"ץ, מרי יוסף יצחק ומרי אברהם הלוי ועוד. נשא לאישה את בתו של הדיין מצנעא מרי אברהם מנזלי. נולדו לו שני בנים ובת, ולאחר פטירת אשתו נשא אישה שנייה בזקנותו, ונולדו לו שני בנים: ר' יוסף ור' שלמה, אשר המשיכו את דרכו בהעתקת ספרים.

הוא התפרסם בזכות הספרים שחיבר והעתיק. הספרים שחיבר עוסקים בליקוטים לתורה ולהפטריות עפ"י הפרד"ס. החיבור המרכזי הוא @44מנחת יהודה@55 - ספר רב הכמות המבוסס על כשלוש מאות ספרים מתימן ומחוצה לה, הן דפוס והן בכת"י.

גזפאן, יוסף בן ר' יהודה,*

מחכמי הישיבה וסופר, צנעא- חאפד, מאה י"ט

מרי יוסף בן מרי יהודה גזפאן נולד בצנעא במחצית הראשונה של המאה הי"ט. הוא בנו של מרי יהודה גזפאן מאשתו השנייה בזקנותו (ע"ע קודם). הוא אף העתיק את החיבור מנחת יהודה של אביו.

הוא היה מחכמי הישיבה הכללית בצנעא במחצית השניה של המאה הי"ט. הוא חתום עם חכמי הישיבה על פסק דין בנושא שתי קופות הצדקה, בו פסקו שיש להעדיף את עניי המקום - תימן, על פני עניי ארץ ישראל. הוא חתום גם על כתובה, כדרכם של חכמי תימן, בצנעא בשנת תרנ"ג (1893).

עמודים

Subscribe to הכל