בלוג יהדות חברה וקהילה
בפרקים הקודמים סיפרנו על העליות והמורדות במצבם של יהודי תימן במהלך המאות ה -16 עד ה-18 ראינו שעם הופעתו של המהרי"ץ ושאר תלמידי חכמים בני זמנו הקהילה זכתה לתחיה והתחדשות רוחנית. למעשה במהלך שנים אלו בגלל סיבות שונות ומגוונות שעל חלקן כבר עמדנו היתה חדירה הדרגתית ומשפיעה של חכמי א"י ותורתם לכל חלקי תימן ובראשם לצנעא.
כך הוכנס השולחן ערוך של רבי יוסף קארו לצידו של הרמב"ם שבמשך שנים רבות היה המרא דאתרא כפוסק עליו הסתמכו כולם ועתה היו שפינו את מקומו לטובת זה החדש. כך גם הוחדר נוסח תפילה ארצישראלי במקום התכלאל המקורי. וכן כיוצא בזה ספרות קבלית, שירים ופיוטים, מנהגים והליכות ועוד כהנא וכהנא.
היה זה תהליך ארוך וממושך שזכה לברכתם של רבנים, מורי הוראה ומנהיגי הדור שבאותו זמן. כך השפיעו רבי זכריה אלצ'הרי, ר' יצחק ונה, ר' יחיא בשירי, ר' שלום שבזי ור' דוד בן שלום מזרחי. זה האחרון נתן גושפנקא סופית בזמנו במאה ה-18 ל"שולחן ערוך" בחיבורו כאחד מנושא כליו "שתילי זיתים" הוא ניסה לשלב את מנהגי תימן בתוך ה"שולחן ערוך". הוא משכנע בהקדמתו לחיבורו הנ"ל את הלומדים שמעתה יש לקבל את ר' יוסף קארו המכונה 'מרן' כמרא דאתרא בתימן כפי שהוא בא"י ובכל הארצות.
בנוסף לרבנים הנ"ל קמה דמות מנהיגותית מרכזית בתימן בדמותו של הנשיא ר' שלום בן אהרון עראקי. משפחה זו שמוצאה ממצרים מהמאה ה-13 היתה בעלת השפעה רבה ומכרעת על יהודי תימן. היתה זו משפחה עשירה ביותר שעסקה במסחר בינלאומי והיתה בעלת זכיונות שהעשירו את הונה. הם תמכו בקהילות רבות בתימן כולל הגדולות שבהן כמו מוכ'א ד'מר וצנעא להם בנתה בתי כנסת מקוואות מרחצאות ומבני ציבור אחרים. ר' שלום היה אדם חכם ובעל קשרים אדוקים עם המלך ושריו. הוא כונה ע"י המלך "אלאוסטא" (האומן) שם שבמהלך שנות ההסטוריה הודבק לכל יהודי שני בפי הערבים.
הוא בנה את בית הכנסת המרכזי והגדול בצנעא שנקרא ע"ש "אלאוסטא". בנו יחיא שהמשיך אחריו להנהיג את הקהילה החדיר בכוח את סידור התפילה הא"י שכונה "שאמי" (שהגיע מא"י שנקראה אלשאם) למרות נסיונות התנגדות של אחרים שראו בכך דחיה ונטישה של הנוסח המקומי המכונה 'בלאדי' שהיה מקובל מקדמת דנא, אף על פי כן הוא יבא מא"י כמויות גדולות של סידורים מודפסים וחילק אותם חינם לכולם. לבסוף השלים רוב הציבור עם המציאות אם מפאת כח הכפיה והלחץ החברתי ואם מחמת חוסר הסידורים בכתב יד שהיו יקרי המציאות ואנשים לא השיגה ידם לקנות. מתוך 22 בתיכנ"ס שהיו אז בצנעא 19 קיבלו את הנוסח ה'שאמי'. כך גם ברוב העירות והכפרים ששם הופצו הסידורים לכל.
האופוזיציה (התנגדות) שקמה כנגד משפחת עראקי התחילה מתוך אותו גרעין קטן של שלושה בתיכנ"ס שלא הסכימו לשנות בראשות רבניהם וכעדותו של ר' חבשוש בספרו "יצאו כנגדם במקלות" וזו הלכה ותפסה תאוצה שיותר ויותר החדירה את גודל המהפך לתודעת הציבור כדבר שאסור בשום פנים ואופן להשלים עימו ואין לעבור לסדר היום אלא יש לחזור למקורות.
בראש המתנגדים לר' יחיא עראקי עמד ר' יהודה צעדי שהיה ממנהיגי הדור ושעל חביריו נמנו הדיינים בני דורו ר' דוד חוטר, ר' יוסף בשארי, ור' צאלח זקינו של המהרי"ץ כל אלה חברו אליו בדעה דומה. לדעתם של ר' חיים חבשוש (בן המאה 19-20) ואף לדעת הרה"ג יוסף קאפח הוא אף שימש כראב"ד (לדעת דר' משה גברא הוא לא שימש כדיין כלל) מכל מקום אין ספק שהיה לו תפקיד מרכזי ומשמעותי בהנהגת הקהילה. הוא אף החל לכתוב פירוש לסידור התפילה ובכך תרם תרומה מכרעת להתערבותו העתידית של המהרי"ץ במחלוקת זו שתהפוך את הקערה על פיה ותגרום לשינוי משמעותי בענין נוסח סידור התפילה התימני. ועל כך בגליון הבא.
(כל פרקי ההיסטוריה במדור זה נלקחים מכתביהם של חוקרי תימן בדורות האחרונים: י.רצהבי, י.טובי, א.גימאני, י.ניני, ב.צ.עראקי –קלורמן, מ.צדוק, ש.ד. גויטיין, א. קליין-פרנקה, ר' י. קאפח, ר' ע. קורח, ועוד ועוד)
