בלוג יהדות חברה וקהילה

'פסח שני' הוא קרבן פסח המוקרב בי"ד באייר לאנשים, שהיו טמאים או רחוקים ממקום המקדש ולא הספיקו להקריב את הפסח בי"ד בניסן.

בפרשתנו פונים אנשים שהיו טמאים באותו זמן (י"א שהם אלה שנשאו את ארון יוסף) ומבקשים ממשה רבנו לאפשר להם להקריב את קורבן הפסח שלא במועדו: "וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אַהֲרֹן בַּיּוֹם הַהוּא. וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת קָרְבַּן ה' בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"(ט' ו'-ז).

משה מפנה את הבקשה אל הקב"ה, וה' נענה לבקשתו באומרו, כי אנשים אלה יכולים לחוג אותו לאחר חודש - בי"ד באייר: "אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם וְעָשָׂה פֶסַח לַה'. בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ  עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ. לֹא-יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ בוֹ כְּכָל חֻקַּת הַפֶּסַח יַעֲשׂוּ אֹתו" (ט' ט'-י"ב).

א. מה בין פסח ראשון לשני?

מתוך הכתובים קבעו חז"ל שלא כל מצוות הפסח חלות בפסח שני - למשל, מותר לאכול חמץ יחד עם קרבן הפסח הזה.

וראוי ללמוד את הלכות פסח שני מלשונו הצחה של הרמב"ם (הלכות קרבן פסח י' ט"ו):

"מה בין פסח ראשון לפסח שני: הראשון - אסור בחמץ בבל יראה ובבל יימצא, ואינו נשחט על חמץ, ואין מוציאין ממנו חוץ לחבורה, וטעון הלל באכילתו, ומביאין עמו חגיגה, ואפשר שיבוא בטומאה, אם נטמא רוב הקהל טומאת מת. אבל פסח שני - חמץ ומצה עמו בבית..., ואין מביאין עמו חגיגה, ואינו בא בטומאה. ושניהם דוחין את השבת, וטעונין הלל בעשייתם, ונאכלין צלי בבית אחד על מצה ומרור, ואין מותירין מהם, ואין שוברין בהם את העצם. ולמה לא ישווה השני לראשון לכל הדברים? מאחר שנאמר "ככל חקת הפסח יעשו אותו" (ט' י"ב) - לפי שפירש בו מקצת חוקי הפסח, ללמד שאינו שווה לראשון אלא בדברים שנתפרשו בו".

ב. מועד ב' רק בפסח – מדוע?

הרב אורי שרקי (ממליץ בחום לצפות בשיעוריו באתר של 'מכון מאיר') שואל והרי לא מצאנו, שמי שהיה אנוס ולא ישב בסוכה, יוכל לעשות 'חג סוכות שני', או אדם שהיה מוכרח לאכול ביום הכיפורים, שיעשה 'כיפור שני', וכן לגבי שאר המצוות. הרי כלל נקוט בידינו "אנוס רחמנא פטריה" – מי שנאנס ולא עשה מצווה הרי הוא פטור. אם כן מדוע לחייב מועד ב' בפסח, ומה כל כך נורא באי עשיית הפסח , והרי הוא אנוס?!

אלא שיש כאן דין מיוחד, שהרי "בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים" (נוסח הרמב"ם), וזה קורה בליל הסדר. אדם שאינו יוצא ממצרים, כביכול, אינו שייך לאומה, ואם הוא אינו שייך לאומה, גם לקבל את התורה אינו יכול. לכן נותנים לו אפשרות להשלים את שהחסיר עד חג השבועות, אם הוא לא הצליח לצאת ממצרים, עם כל עם ישראל, עליו לדאוג לצאת ממצרים עוד לפני מתן תורה, שאם לא כן, כביכול, אינו שייך לאומה. אם אינך משתתף בטקס ליל הפסח, כי אז לא תקבל תעודת זהות;  מכאן נבין את החשיבות הגדולה של פסח שני.

ג. חודש אייר – אתערותא דלתתא

הקב"ה איפשר להשלים את הפסח דווקא בחודש אייר, באשר חודש אייר הוא אור חוזר של חודש ניסן שבו פסח ראשון. בפסח ראשון היתה הצלה מלמעלה – 'אתערותא דלעילא', גאולת  הקב"ה לבדו בלא כל זכות מלמטה, שנאמר: "ואַת ערום ועריה", או "אני ולא מלאך, אני  ולא שרף, אני ולא שליח, אני ה' - אני הוא ולא אחר... עד שנגלה עליהם הקב"ה וגאלם".

לעומת זאת, פסח שני ניתן להם בגלל 'אתערותא דלתתא', בזכות היוזמה האישית של האנשים, שביקשו לקיימו; וזה מראה שישראל הפנימו בלבם את הגאולה ודרשוה, ולכן היא ניתנה להם בזכות תשוקתם לזכות בה. והנה בדומה לפסח ראשון שבו היו ישראל רחוקים מבחינה רוחנית והקב"ה גאלם, כך גם פסח שני ניתן לאלו שהיו בדרך רחוקה, או טמאים לנפש אדם, דבר המעיד על ריחוק רוחני; אבל ההבדל הוא שבפסח ראשון הקב"ה עורר אותם לגאולה, ובפסח שני באה ההתעוררות מלמטה – האנשים הטמאים אינם מוכנים להישאר מחוץ למעגל הקדושה ומבקשים הזדמנות לקבלת 'תעודת זהות לאומית'.

ד. חודש אייר בסימן 'ספֵירת הגבורה'

תורת הסוד הקבילה את חודש אייר לספֵירת הגבורה, כשלפניו ניסן המקביל לספירת החסד (שבחסד ה' יצאנו מעבדות לחירות), ולאחריו סיוון - ספירת התפארת המסמלת את קבלת התורה שהיא תפארתם של ישראל.

כפי שראינו לעיל, טבעה של הגבורה היא ההתעוררות מלמטה, הבאה מתוך האומה על מנת להתקרב לקב"ה. וזהו טבעו של חודש אייר מימים ימימה: שלמה החל לבנות את ביהמ"ק בחודש זיו, הוא אייר; ל"ג בעומר מציין את גבורתם של חיילי בר כוכבא ותלמידי ר' עקיבא; מעשי גבורה על קידוש השם של אחינו בארצות אשכנז בטבח שערכו בהם הנוצרים הארורים בשנת תתנ"ו – 1096.

ובתקופתנו – זכינו בע"ה ובזכות הגבורה היהודית והמסירות של חיילינו לשני מועדים בחודש אייר:
א. יום העצמאות שבא מיד לאחר פסח, שהרי בשניהם השתחררנו משעבוד מלכויות – זכינו לחירות פיסית, "שָבה מלכות ישראל".
ב. יום שחרור ירושלים שבא סמוך לחג השבועות – ולא מקרה הוא ש'חוברו יחדיו', שהרי בשניהם אנו עולים במעלות הרוחניות;

ואפילו ישעיה חזה קשר זה באומרו: "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים"- 'ציון' היא נקודת הציוּן של 'ירושלים של מטה' – החלק הפיסי שלה,  ו'ירושלים' שמתוכה יוצא דבר ה' לכל העולם היא י"ם של מעלה'. אשרינו שזכינו לחבר את המורשת של 'ירושלים השתיים'!