בלוג יהדות חברה וקהילה

עבדים היו אבותינו במצרים. הם נחשבו לקניין המצרים, והמצרים העבידו אותם בפרך. ואמנם, גם במשפט התורה דיני עבדים הם חלק מספר "קניין", ולכאורה גם הרמב"ם פוסק כי: "מותר לעבוד בעבד כנעני בפרך" (הלכות עבדים ט, יב). האם יש בכך כדי להצדיק את מעשי המצרים? האם זו הנהגה שיש בה משום הלכה למעשה?

את התשובה לכך מספק הרמב"ם עצמו, ובעת ובעונה אחת ותוך כדי דיבור מוסיף הרמב"ם ומעיר שם על אתר, בסיום הלכות עבדים וספר קניין, וכחתימה כללית לספר קניין: "מותר לעבוד בעבד כנעני בפרך - ואף על פי שהדין כך, מידת חסידות ודרכי החכמה שיהיה אדם רחמן ורודף צדק, ולא יכביד עולו על עבדו ולא יצר לו, ויאכילהו וישקהו מכל מאכלו ומכל משקהו. חכמים הראשונים היו נותנין לעבד מכל תבשיל ותבשיל שהיו אוכלין, ומקדימין מזון הבהמות והעבדים על סעודת עצמן. הרי הוא אומר 'כעיני עבדים אל יד אדוניהם, כעיני שפחה אל יד גברתה' (תהלים קכג, ב)".

ומוסיף הרמב"ם וקובע: "וכן לא יבזהו, לא ביד ולא בדברים. לעבדות מסרן הכתוב, לא לבושה. ולא ירבה עליו צעקה וכעס, אלא ידבר עימו בנחת, וישמע טענותיו... ואין האכזריות והעזות מצויה אלא בגויים הערלים. אבל זרעו של אברהם אבינו, והם ישראל שהשפיע להם הקדוש ברוך הוא טובת התורה וציוום בחוקים ומשפטים צדיקים - רחמנים הם על הכול. וכן במידותיו של הקדוש ברוך הוא שציוונו להידמות בהם, הוא אומר "ורחמיו, על כל מעשיו" (תהילים קמה, ט) וכל המרחם - מרחמין עליו, שנאמר 'ונתן לך רחמים וריחמך והרבך' (דברים יג,יח)".

כאן גם המקום להזכיר את דברי ר' יוחנן: "לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה" (בבלי, בבא מציעא ל, ב). והגמרא שם מסבירה: "שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין".

העמידה על דין תורה, בחינת יקוב הדין את ההר, היא שהביאה לחורבן ירושלים. לא זו דרכו של הרמב"ם. הרמב"ם מציע בפנינו את חופש הבחירה האמיתי: החופש לתבוע לעמוד על הדין – הדין המתואר היטב על ידי הרמב"ם בספר "קניין", או את הזכות הניתנת למי שהגיע למעלת האדם לנהוג לפנים משורת הדין. היצר לעמוד על הדין קיים בכל אחד מאיתנו, בייחוד מקום שמעורב בו הקניין שכל אחד מאיתנו רוצה בו. במבחן ההתגברות על היצר הזה, המצרים נכשלו, שהרי בהם נאמר: "וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך" (שמות א, יד). אם ננהג לפנים משורת הדין, ונגיע למעלת אלה שהרמב"ם אומר כי "הם ישראל שהשפיע להם הקדוש ברוך הוא טובת התורה", זכינו. אם לאו – איננו טובים יותר מהמצרים ששעבדו את עבדיהם – אבותינו.

אם נרצה למצוא אקטואליות בדברים אלה, ננסה לחשוב לרגע על היחס שאנו נותנים לעובדים הזרים, אולי "העבד הכנעני" של ימינו, ונדמה כי לא תמיד נמצא את עצמנו עומדים בסטנדרט המוסרי שהציב בפנינו הרמב"ם.